חסר רכיב

המאורעות ומלחמת השחרור

14/08/2016
קיבוץ חצור - ראשית הדרך, כתב: יעקב נחתומי
שנה לאחר שעלינו לקרקע בחצור התחילו המאורעות. כנופיות של ערבים היו תוקפים יישובים יהודיים ויורים בדרכים על אוטובוסים ומכוניות של יהודים. אנחנו כיסינו את
הטנדר בשריון מתכת מכל הצדדים ורק עם המשוריין הזה היינו נוסעים מחוץ לקבוץ. מסביבנו היו ארבעה כפרים ערבים. רוב הקרקעות שלנו היו חלקות של 100-200 דונם בין הקרקעות הערבים ונאלצנו לנקוט אמצעי שמירה לעובדים בשדה. באותם המאורעות נהרגו שני חברי קיבוץ; בירו ובני רוזנברג. הם נהרגו בדרך לעבודה בתל-אביב.

ביום 15 מרץ 1948 האנגלים עזבו את מחנה חצור.
ביום 15 למאי 1948 פלשו מצריים ויתר ארצות ערב לישראל וצה"ל עמד במלחמה מולם. המופתי הציע לתושבים הערבים סביבנו לעזוב את הכפרים בכדי שצבאות ערב יוכלו ביתר קלות להלחם ולהשמיד את היישובים היהודיים. הם הבטיחו להם שכעבור שבוע שבועיים
יוכלו לחזור לכפריהם. כל תושבי ארבעת הכפרים שהיו סביבנו עזבו אותם ולא חזרו עד היום.
ביום שבת 29 למאי 1948, לפנות ערב, ראינו פתאום 2 אווירונים זורקים פצצות מערבית לחצור. מלמטה נורו מאות יריות על האווירונים ואחד מהם הופל. נכנסנו למתח והתקשרנו להגנה. נמסר לנו שטור מצרי של טנקים ומשוריינים הגיע בכביש עד גשר עד הלום. הפצצת האווירונים עצרה את התקדמותם לכוון תל אביב. הם חשבו שלישראל יש הרבה אווירונים
מפציצים. למעשה היו לישראל שני אווירונים שהגיעו באותו בוקר מצ'כיה...
נוכחות טור הטנקים והמשורינים המצריים בקרבתנו הכניסה אותנו למתח. חשבנו שהם בוודאי יפציצו אותנו. התחלנו כל הלילה לחפור תעלות בשביל להסתתר בהן. שלחנו חברים לחפש מקום להעביר את הילדים והם מצאו בית ספר בחולון שהסכים לאכסן את הילדים.
ארזנו הכל ובשעה 7:00 בבוקר משאית עמוסה ילדים עזבה את חצר הקיבוץ לכוון חולון. בשעה 7:30 התפוצץ פגז במרכז הקבוץ שהיה הפתיחה להפצצה מצרית עלינו. הסתתרנו במקלטים ובתעלות שחפרנו בלילה. מההפגזה לא היו נזקים רצינים, נפגע רק צריף אחד וכמה רסיסים חדרו לקירות הבתים.
החלטנו לפנות את הפרות ולהעבירן לחצר אחד האיכרים בגדרה.

באזור התנהלו קרבות קשים. המצרים תקפו את הישובים. כל היישובים הצליחו להגן על ישובם, אך ניצנים נכבשה וחבריה נלקחו בשבי. בגלל הקרבות הקשים צהל הגיע לחצור וגייס את כל הבחורים להגנה על משלט משטרת נגבה. למרות ההפגזות נשארו בחצור רק 3 חברים ו25 חברות.
באחת מהתקפות המצרים על המשלט בו היינו, נהרג חברנו חיים ג'יברו.
בסוף אוקטובר, לאחר התקפות צה"ל על הטור המיצרי, הוא נסוג וחצור השתחררה מהפגזות.
ב 10 לאוקטובר 1948, לאחר חמישה חודשים, חזרו ילדי הקיבוץ מחולון לחצור.
ב 24 לפברואר 1948 נחתם חוזה שביתת הנשק עם המצרים והמלחמה הסתיימה.
הקבוץ התחיל להתארגן שוב לחיים סדירים. המשכנו בבניית בתי ילדים ובתי מגורים חברים.
הערבים לא חזרו לכפריהם וכמו כל קיבוצי הדרום והנגב התחלנו לקצור את השדות שזרעו הערבים. יישובי הדרום השתלטו אז על עשרות אלפי דונם קרקע של הערבים שברחו. קבוץ חצור השתלט על שטח של 7,000 דונם בסביבה הקרובה לו. כשמשה דיין התמנה לשר החקלאות הוא הרכיב ועדה מיוחדת לקביעת גודל הקרקע המגיעה לכל יישוב. לקבוץ חצור אושרה משבצת קרקע של 4800 דונם וכעבור כמה חודשים חתמנו חוזה עם מנהל מקרקעי ישראל לחכירת הקרקע במשך 99 שנים.
חסר רכיב