חסר רכיב

התיישבות קיבוץ ג' בחצור

06/09/2016
קיבוץ חצור - ראשית הדרך, כתב: יעקב נחתומי
מצב ההתיישבות בשנות הארבעים היה קשה מאד. 10 קיבוצים חיכו לקבל מקום להתיישב, בעוד למוסדות היו רק שני מקומות שיכלו לבא בחשבון להתיישבות:
1. יסור (חצור). לקק"ל היו כאן כ 1600 דונם קרקע. שטח אחד בגודל 450 דונם עליו עומד כיום הקיבוץ. יתרת הקרקע היו חלקות של 100-200 דונם מפוזרות בין אדמות הכפריים הערבים שישבו מסביב.
2. עמק החולה. שם היה לקק"ל שטח של כ 1800 דונם ורובו עדיין לא היה מוגדר בין חלקות הערבים.
שני המקומות האלו הובטחו ע"י קפלן והרצפלד לקיבוצים אחרים. קיבוץ ג' היה הוותיק מבין הקיבוצים ואם הייתה מתקבלת החלטה פורמלית על עזיבת גבולות, הייתה לנו זכות ראשונים על אחד משני המקומות הנ"ל. משום כך קפלן והרצפלד דחו החלטה פורמלית על עזיבתנו את גבולות, עד שתאושר פורמלית מסירת שני מקומות היישוב האפשריים לקיבוצים האחרים.
למזלנו, יוסף וויץ היה ידיד שלנו בגבולות, והוא מנע החלטה על התיישבות ביסור ועמק החולה לפני ההחלטה על גבולות. וייץ הצליח בלחציו ובסוכנות הוחלט שאנחנו עוזבים את גבולות ועוברים להתיישבות בשטח הקרקע ביסור.
בערב 10 ביוני 1946 בשעה 11:00 בלילה קיבלתי טלפון מיוסף וייץ והוא אמר: "יעקוב, אתם ליסור ויסור לכם לנצח"
עכשיו התחילה צרה חדשה. כמה שבועות לפני כן האצ"ל שרפו כמה אווירונים במחנה האנגלים ליד מקום ההתיישבות המיועדת. ההגנה חששה מהתנגשויות עם האנגלים ולא הסכימה בשום אופן לתת לנו אישור לעלות על הגבעה. אנחנו לא היינו מוכנים לחכות.
קבוצה של 15 חברים וחברות יצאה והשתכנה בבניין בית- האריזה בפרדס שנרכש ע"י הקק"ל.
עברו כמה שבועות, ההגנה המשיכה להתנגד לעלייה על הקרקע. הלכתי לגולדה מאיר בוועד הפועל של ההסתדרות. ספרתי לה על הבעיות שלנו כקבוץ בתוך מושבה כבר עשר שנים, 70 ילדים וכו'. בסיום השיחה גולדה אמרה לי: "יונגרמן נעמד די פקלך אין גייט אריף" (עלם צעיר, קחו את החבילות ועלו).
באותו שבוע קבלנו את אשור ההגנה לעלות לגבעה.
ביום 17 ליוני 1946 עלינו לגבעה.
הקמנו על הגבעה ארבעה אוהלים והתחלנו להקים צריף לחדר אוכל ועוד צריף בן ארבעה חדרים למגורים. בלילות הראשונים האנגלים הקימו במחנה שלושה פרוז'קטורים ענקיים שהאירו את כל שטח הגבעה במשך כל הלילה. התחלנו לקשור קשרים עם מפקדי המחנה.
הם ביקרו במקום, נוכחו שאנחנו לא טרוריסטים ונוצרו יחסים תקינים איתם.
יחד עם הסוכנות והמחלקה הטכנית הכנו תוכנית בניין לנקודה, וביום 4 ינואר 1947 הנחנו את אבן הפינה לארבעה בתים ראשונים, סה"כ 16 חדרים, בניין בית התינוקות. שישה חודשים לאחר מכן, ביום 2 יוני 1947 נכנסו חברים לגור בבתים החדשים.
היינו בלחץ להעביר את כל הקבוץ והילדים. אך הייתה בעיית מגורים ולכן החלטנו להעביר מראשון לציון לחצור את כל הצריפים והצריפונים למרות שחלקם היו כבר רקובים. תקנו אותם והעברנו לחצור. פעולה זו נתנה לנו 60 חדרי מגורים נוספים. כך, בחודש נובמבר 1947 הועברו כל חברי הקיבוץ וילדיו לחצור. עדיין חסרו מקומות מגורים וחברים הקימו חדרים מחבילות קש, או סוכות מענפי אקליפטוס. הספקנו לגמור בניית 4 בתי ילדים.
ביום העלייה לחצור מנתה האוכלוסיה סה"כ 352 איש מהם:
חברים ומעומדים 162 
הורים וזמניים 18
ילדי קיבוץ 91
חברות נוער 81

בעיית המים
בהתחלה לא היו לנו מים בחצור. הייתה באר מים בפרדס, מרחק 2 ק"מ מחצר המגורים. החלטנו יחד עם הסוכנות להניח קוו מים מהבאר בפרדס ובמקביל לבנות מגדל מים בראש הגבעה. בחצר היה אמנם קדוח עם משאבה, אך לא היה מנוע חשמלי של 50 כ"ס להפעלת המשאבה. בימים ההם היה קשה להשיג בארץ מנוע כזה. בסוכנות אמרו שאין להם ואין מה לעשות. יום אחד נסעתי למחסנים של הסוכנות ליד סרפנד. הסתובבתי כמה שעות במחסנים ופתאום גיליתי בפינת אחד המחסנים מנוע חשמלי חדש בן 50 כ"ס. לאחר וויכוחים קבלנו את המנוע מהסוכנות. הרכבנו אותו על המשאבה בחצר והיה לנו מכון מים שנתן 150 קוב מים לשעה....

ענפי המשק
התחלנו לעבוד בשדות ובפיתוח ענפים. היו לנו 1600 דונם קרקע. פרדס 120 דונם, רפת חלב 70 פרות, עדר צאן 270 ראש, לול תרגולות 1040 ראש, מפעל תעשייה אמן מתכת ליציקות מפליז ואלומיניום, נגרייה לייצור רהיטים לבתי קולנוע ובתי ספר, שביט מפעל לייצור מכשירים אלקטרוניים.

חסר רכיב