חסר רכיב

שמואל ארדי 3.9.1943 - 30.8.1993

שמואל ארדי 3.9.1943 - 30.8.1993
תאריך לידה: 3/9/1943
תאריך פטירה: 30/8/1993
נולד בטול, צרפת 3.9.1943
עלה ארצה ב 1959
נפטר בקבוץ חצור, ישראל 30.8.1993


בנם של ליה ואלכסנדר ארדי
בעלה של איה
אביהם של רינת, ינון, עידן ונעמי
--
דברי פרידה - עפר כלב


איך נפרדים –

השמש עוד עמדה גבוהה בשמיים ולא היתה סיבה לעצום ככה את העיניים ולהפרד סופית. באחת. וזהו.

גם אז זרחה השמש אל בין צמרות האשכוליות והוולנסיה, וניצנוצי הטל השתקפו באגלי הזיעה, כשמשכנו את שלוחות ההשקייה בבקרים הצוננים.

כמה
להט היה בנו אז להפוך עולמות! ואצל שמואל הולידה המזיגה הנדירה של תרבות
אירופאית, מציאות קיבוצית ועקשנות ארדית אינספור ויכוחים על חזון ודרך.
ובין הגומות נשמעה קריאת תגר על דרכי הקיבוץ הכבושות.

ועם זאת, ממרום
הבריקדות ובאותו חום היתה גולשת אהבת אדם ומריצה אותו אל קצווי הפרדס להעיר
את בנוימין שהתנמנם תחת עץ. להקשיב לסבלותיו של פישל ולעמוד בלהט חרבו
המתנסחת של לובקה.

"חבירים הפסקה" היה צועק, וראית את הצחוק הטוב, הממזרי שוטף מתוך עיניו.

קר היה וחם והשמש שפעה על מרחבים ירוקים של פרי מבשיל וילדים נולדים.

כל מה שלא זכה בילדותו וכל חלומותיו נוצקו לתוך הפרי שחבק בזרועותיו. לא עוד פליט. אבא חסון. איכר נטוע באדמתו. בעל בעמיו.

בצהרי
היום נפרדו דרכינו. אני לחינוך וארדי לתלאות המחייה והכסף. גם אם לא היתה
בינינו הסכמה, אחווה היתה לנו. אחווה של לוחמים ותיקים. כזו שמשתמרת בלחיצת
יד ארוכה מן הרגיל, טפיחת כתף נמרצת, שמות קוד של אנשינו ואותו זיק שובבני
בקצה העין שבמשך השנים נמהל בשמץ של ויתור ואכזבה.

השמש עוד עומדת גבוהה בשמיים ועוד האור…

איך, איך מאבדים חבר באמצע הכל. פתאום.

עצימת עיניים.

זה לא נכון. זה לא יכול להיות אצלי. זה לא אצלו.

השקט הזה שגבר על הקול רק חותם ידידות עמוקה שנמצאת כאן, ובנו.

יהי זכרו ברוך!

עופר כלב















דברים על הקבר


היה אדם ואיננו עוד, הלם ירד עלינו ושמואל נלקח מאיתנו.

ההיגיון אינו מצליח לחבר בין המשפטים הללו.

העובדות, לדאבוננו, נכונות ואולי גם הדקדוק והתחביר, וגם הראש מבין, אבל הלב מסרב להאמין: אינו יכול לקשר בין השניים.

שמואל – הלב שלך בגד בך.

הוא
העניק המון אבל בסוף בגד במשפחתך והוא בגד גם בנו, שכן היית תמיד עם חיוך
על השפתיים, חבר של כולנו. הקיבוץ היה עבורך משפחה, בית, דרך ורעיון.
וכשאלה טבועים עמוק בתוכך תרמת את חלקך, ואף יותר מכך, בכל התחומים:

עבודה,
תפקידים, חגים ואירועים. ניחנת ביכולת ליצור יחסי ידידות עם מבוגרים
וילדים כאחת, וביום אחד היית מספיק להחליף מילה עם חצי קיבוץ. זכית על כן,
באהבת כולנו.

שמואל, בחייך האינטנסיביים העשירים מלאי המעש ו… הקצרים מדי החזרת למילה "חברות" את שמה הטוב.

יחד
עם זאת, היית בעל עקרונות ודעות מוצקים כסלע, עליהם לא ויתרת. יכולת
להיכנס עם כל אחד מאתנו לויכוח ארוך ומתיש אבל בסופו תמיד ידענו – נשארו
הידידות, החיוך והצחוק, ואנחנו קיבלנו זאת באהבה אפילו שידענו שזוהי הפוגה
קצרה עד לויכוח הבא.

איה והמשפחה – אנחנו אתכם בכאבכם העמוק. אין לנו ניחומים לאובדן ואולי הזיכרונות הטובים יקלו במשהו על הכאב.

שמואל
– ביער הזה ששמו קיבוץ היית עץ מיוחד. הגעת מרחוק, אבל מרגע שנשתלת תקעת
שורשים עמוקים באדמה, ואנחנו ידענו להעריך את תכונותיך המיוחדות, את אמונתך
המלאה באדם, אהבתך למוזיקה טובה, ונאמנותך לערכים שהאמנת בהם. וכמו תמיד,
רק עכשיו, בסוף, כשהעץ הזה מוטל לפנינו כרות על הקרקע – רואים כמה גבוה הוא
היה…



מרים בדרק – גדעון אייזן
חסר רכיב