חסר רכיב

אליהו ארבל 19.9.1918 - 1.1.2003

אליהו ארבל 19.9.1918 - 1.1.2003
תאריך לידה: 19/9/1918
תאריך פטירה: 1/1/2003
נולד בדניפרופטרובסק, ברה"מ 19.9.1918
עלה ארצה בשנת 1923
נפטר בקבוץ חצור, ישראל 1.1.2003


בנם של דבורה ויצחק ורמל
בעלה של יעל
אביהם של עמי ונעמה


קורות חיים:
אליהו נולד ב – 1918 בדניפרופטרובסק שבברית-המועצות. אביו היה בוגר בית-מדרש למורים לעברית בגרודנה, ואמו בוגרת בית-ספר לגננות בעברית.
אבא שנא את הדתיים למרות שאביו היה רב, והוא עצמו למד בישיבה ובגיל 18 התפקר. אמו היתה ממשפחה חילונית. כשאביו של אליהו, יצחק, הבין שעתיד עבודתו בחברה הקומוניסטית אינו בטוח, החליטה המשפחה לעזוב ולעלות ארצה. ב- 1923 הם נחתו בחופי חיפה. כיוון שיצחק לא השיג עבודה בתחום ההוראה, הוא עבד ברמת-גן בפרדס גדול, שנוהל על-ידי אחד מאחיו, והמשפחה גרה אז בתל-אביב.
ב- 1924 קיבל עבודה כמורה בתל-עדשים והמשפחה עברה לשם. הם גרו באיזו חושה עם רצפת חימר, ודבורה אמו של אליהו היתה אופה לחם בטאבון. אליהו זכר את חייהם שם כקשים למדי. תחנת המגורים הבאה היתה מרחביה, לשם הגיעה ב- 1925. גם שם עבד יצחק כמורה, אך משכורתו הדלה אף לא שולמה במועדה. דבורה נרתמה למשימת הפרנסה והקימה משק עזר.
אליהו למד במושב מרחביה, עד אשר סיים את בית-הספר העממי בגיל 12, אחרי שדילג כמה כיתות. הוא רצה ללמוד בבית-הספר למלאכה של הטכניון אולם לא התקבל כי היה צעיר מדי. הוא נסע לדודתו בתל-אביב ולמד שוב כיתה ח', הפעם בבית-הספר "גאולה". את בר-המצווה שלו חגג בתל-אביב.
בגיל 14 נסע לחיפה והתחיל ללמוד חרטות בבית-הספר המקצועי של הטכניון. הוא שכר חדר יחד עם בירו וגרשון פלוטקין בן דודו.
כל שבוע היה הולך לתחנת הרכבת לקבל מההורים משלוח עם מצרכים, שהיה מגיע עם האוטו חלב.
הוא עבד קצת בבניין על-מנת לכסות את הוצאות הלימוד שלו. בתקופה ההיא בחיפה הצטרף אליהו לתנועת השומר-הצעיר.
בתום הלימודים התחיל אליהו לעבוד כחרט בבית-חרושת, שייצר עמודי חשמל עבור חברת החשמל של רוטנברג, שם עבד עד 1937, עת נשלח להקים קן של השומר-הצעיר בנהלל. על-מנת לקיים את עצמו השיג עבודה כפועל חקלאי, אולם היה קשה לשלב את שעות העבודה הקשות עם העבודה בקן.
הוא עבר לעבודת בניין ויחד עם חבר נעשה קבלן ובנה רפתות ב"שדה יעקב" ליד נהלל. העבודה היתה אמנם קשה, אך שעות העבודה היו נוחות יותר.
ב- 1937 הגיע אליהו לקיבוץ ארץ-ישראלי בראשון-לציון. הוא עבד קצת בפרדסים והיה שומר לילה ב"אוקבה" – בית-חרושת לסכיני גילוח. אז זומן לפגישה עם גלילי, שהיה אז ראש המטה של ההגנה. גלילי חיפש בעלי מקצוע בשביל התעשייה הצבאית המחתרתית. האפשרות שיידון למוות במקרה שייתפס לא הפחידה את אליהו, והוא נרתם למשימה יחד עם בירו, יגאל ויעקב אשל. הם עבדו קשה יומם וליל במשך 7 שנים עד 1944. אז נקראו על-ידי הקיבוץ להקים את המסגריה של הקיבוץ בראשון-לציון שהפכה להיות "אמן" בקיבוץ חצור ברבות הימים.
מ- 1947 עת עלה אליהו לקיבוץ חצור, היה אליהו קשור במפעל "אמן", גם כאשר מלא תפקידים אחרים בקיבוץ. אפילו אחרי שחזר לקיבוץ בכסא גלגלים אחרי ניתוח ברך שהסתבך, המשיך לעבוד במפעל הכספות.
אליהו היה פעיל בתחומים שונים ורבים כרכז ועדת חברה, ועדת עבודה, היה מזכיר קיבוץ, ריכז את המוסד החינוכי בחצור ועוד ועוד. אהב את החיים, את הקיבוץ ואנשים, איש שיחה והקשבה, חבר טוב, ישר, מסור לכל משימה שלקח על עצמו. אהב את הארץ, הכיר את כל שביליה, טייל רבות וריכז את החוג לידיעת הארץ במועצה. מעל הכל היה אדם ואוהב אדם.

יהיה זכרו ברוך!
חסר רכיב