חסר רכיב

יעל ארבל 04.02.1918 - 26.05.2009

יעל ארבל 04.02.1918 - 26.05.2009
תאריך לידה: 4/2/1918
תאריך פטירה: 26/5/2009
נולדה ב 4 בפברואר, 1918 בוילנה, ליטא
נפטרה ב 26 במאי, 2009 בקיבוץ חצור, ישראל
עלתה ארצה בשנת 1939



בתם של חיה ומאיר סטוקליסקי
אשתו של אליהו ז"ל
אמם של בן-עמי ונעמה

קורות חיים:
יעל נולדה בשם זלטה למשפחת סטוקליסקי ב"ירושלים דליטא" - היא וילנה שבפולין לפני 91 שנים. אביה נפטר כשהיתה פעוטה, ובעצם לא הכירה אותו מעולם. את מקומו מילא אחיה אהרון, בכור הבנים במשפחתה, שהיה מבוגר ממנה ב- 14 שנים, והיא נהגה בו כאב.
פעמים רבות סיפרה ושיתפה אותי בזיכרונותיה מהבית והמשפחה בה זכתה לגדול ולהתחנך. משפחה חמה מאוד, מעניקה, מכבדת בעלי-דעות שונות ותפיסות-עולם שונות, שהיתה עבורה, ללא כל ספק, הבסיס האיתן והמוצק להתפתחותה וצמיחתה. יעל גדלה בבית אוהב ותומך בה היתה צעירת הבנות, המפונקת והמטופלת ביותר מבין ארבעת ילדי המשפחה. זיכרון משפחתה, ובעיקר זיכרונה של האם, שהיתה עבורה דמות מופת, חזר ועלה כמעט בכל שיחה אודות המשפחה, וגם בכתובים שהיתה כותבת כל שנה במשך כ- 20 שנה בכל ערב
יום-הזיכרון לשואה ולגבורה. תחושת הגעגוע והחסר, והחלל העצום שנוצר בליבה בזמן שעלתה ארצה ללא משפחתה היו חיים ועזים לאורך כל חייה. היא חזרה על ביטוייהם שוב ושוב והם לא עזבו אותה לעולם. התיאור החי בו תארה באוזני את הפרדה מאמא שאותה לא תראה עוד, הניצבת על רציף הרכבת בשביעי של פסח 1939 ומנפנפת לה לשלום, חי בנשמתה תמיד.
בעלותה ארצה, בת 21, הגשימה את רצונה ושאיפתה מנוער, להיות
"שומר- צעירניקית", במלוא מובן המילה. יעל הגיעה לקיבוץ ג' לאחר שבדקה קודם אפשרויות אחרות. כאן פגשה את אליהו, הקימו את משפחתם ומאז חיו בקיבוץ.
הקמת הקיבוץ במקום הקבע שלו, ההשתתפות הפעילה והמעורבות העמוקה בחיי הקיבוץ, על כל המשתמע מכך, היו עבורה ומבחירתה נתיב חיים עשיר בתוכן ובמשמעות. ארבעים שנה עבדה בבית התינוקות, ושנים רבות היתה פעילה בעניינים חברתיים.
הקיבוץ היה בבת-עינה ומקור גאוותה כל השנים.
המשפחה שהקימה עם אליהו היתה שמחת חייה והגשמת משאלותיה.
הנכדים והנינים, ואלו שבדרך, מילאו אותה אושר.
אני, שאהבתי לבוא ולשוחח איתה גם על עניני הפרטיים, מכיוון שלא היתה כמותה להקשבה ולרגישות, ולא היה לה אח ורע במתן עצות עדינות, וכאלה שאינן מתפרצות אל עולמך בלי לחוש אותך קודם, יודעת שהיא סיימה את חייה בתחושה של מיצוי והכרה בטוב שזכתה לו בחייה.
בחודשים האחרונים היתה נסיגה במצבה הפיסי בעיקר, והיו פעמים בהם הביעה רצון להיפרד.
ואם יש גן-עדן בעולם, הרי אין לי ספק, שברגעים אלו נפתחים שעריו אל יעל, שאין ראויה ממנה לבוא בהם.
חסר רכיב