חסר רכיב

משה ארנן 23.2.1923 - 28.2.1985

משה ארנן 23.2.1923 - 28.2.1985
תאריך לידה: 23/2/1923
תאריך פטירה: 28/2/1985
נולד בירושלים 23.2.1923
נפטר בירושלים 28.2.1985

בנם של נחמה ואליעזר הרלינג
בעלה של רחל
אביהם של רונית, יעל ויעקב



קורות חיים:
ידענו שאנו נפרדים. רצינו בכל כוחנו להקל על סבלך, משה. ניסינו לעשות את המעט שביכולתנו להקל, אך אתה דאגת לכך שלבך, שעמד במשבר, יבוא הפעם לעזרתך, צפית את מותך – ומלתך סלע…

1 האם תוכל משה לברך
על הסבל בימיך האחרונים
על הזכות שנתת לנו
להתמסר לטפל בך;
על יכולתה של הנפש להתעלות
על חולשות הגוף?
לברך על הסבלנות שצמחה מתוך
הסבל?

2 האם תוכל לברך משה
על כי בחייך היה עליך לקחת
חלק במלחמות רבות
מהן למדת שהתשובה היא
בעדנה
ביכולת לאהוב?

3 האם תוכל לברך משה
על כי עובד אדמה היית,
על שמחת העשייה,
על פלא הצמיחה מזרע לפרי
ושוב לזרע?

4 האם תוכל לברך משה
על חייך בקיבוץ
על האהבה לאנשים
שצמחה מתוך המאמץ
לחיות ביחד?

5 האם תוכל לברך על כל רגע בחיים,
על כל פגישה,
ולברך משה על פרידתך מן החיים.
לברך על כי נבראת – אדם!

משה היה יליד ירושלים. הוא גדל והתחנך במשפחה ציונית דתית שומרת מצוות. ה"חדר" במאה שערים וישיבת "עץ חיים" היוו יסוד להשכלתו הראשונית. הרקע הדתי לא מנע ממנו, כמו מרבים אחרים, לחפש את האתגרים של דור המתנדבים כך מצא עצמו במאורעות 39-36 בחי"ש צעיר, בקורס מ"כים, בנוטרות ובפו"ש, בקורס מ"מ, ומכאן, במלחמת העולם השניה, בצבא הבריטי. עם שחרורו מהצבא הלך לגבע כרפתן. בגמר הכשרתו חיפש קיבוץ שעולה על הקרקע. קיבוץ חצור התאים למשאלתו ובהתערבות חברים מהצבא שוכנעו חברי חצור לקלוט את משה. ואולם, חברותו נדחתה כי פרצה מלחמת השחרור ומשה, עם הכשרתו הצבאית, הרגיש שעליו להצטרף לצה"ל.
בגמר המלחמה חזר לחצור. הוא עבד ברפת ובשדות השלחין, בבננות, בתפ"א, בכותנה. ההשתלמות בפקולטה לחקלאות היתה משאת נפש שהגיע אליה מבוגר. השקידה, החריצות, ההתמדה עזרו לו בקשיים שניצבו לפניו בכתה בה למדו גומרי תיכון צעירים והוא המבוגר עם השכלה עממית ולימוד עצמי.
בשנת 1977, עם גמר עונת הכותנה, התגייס משה למשמר האזרחי בדרום. בסוף אותה שנה קיבל התקף לב. למרות רצונו לחזור הביתה נאלץ לשרת עוד שנה במשמר האזרחי בירושלים.
בחזרו הביתה כבר ידע כיצד לתפקד במצבו החדש וכך הצליח לשוב לשדות הכותנה.
משה אהב את ביתו. רבות השקיע בפינתו – שילוב של יופי ואסתטיות היה באהבה לגינה וכמה נלחם כדי להחזיקה… הכדים הרבים היו ביטוי לאהבתו לירושלים בה רכש אותם, והם הקרינו אליו מה שכל כך אהב – את "ישראל היפה".
כעבור כמה שנים, תוך התלבטות קשה, עזב משה את השדות האהובים עליו כדי לעבוד ב"אמן". הוא כבר חש שסופו קרוב, דיבר הרבה על פרידה. וכך כתב בצוואתו:
"לרחל, רונית, יעל ויעקב… אני מבקש בכל לשון של בקשה לא להספיד אותי בכל צורה…"
"תמשיכו לחיות בקיבוץ".
"מסרו תודתי לכל חברי הקיבוץ שסבלו אותי כל הזמן. למרות כל הצרות והביקורת שלי, אני בכל זאת חושב שאין חיים יותר יפים מקיבוץ".
חסר רכיב