חסר רכיב

אסתר בן-שלום 26/2/1925 - 25/6/2008

אסתר בן-שלום 26/2/1925 - 25/6/2008
תאריך לידה: 26/2/1925
תאריך פטירה: 25/6/2008
נולדה באוהיו, ארה"ב - 
נפטרה בקיבוץ חצור, ישראל 
עלתה ארצה בשנת 1949


בתם של מולי (מלכה) ולואי (אליעזר)
אשתו של אברהם ז"ל
אמם של דיצה, תקוה, גדי ורותם



קורות חיים:
אסתר נולדה בטולדו, אוהיו, בארה"ב, בת רביעית בין תשעה אחים ואחיות. ההורים, ילידי רוסיה, היגרו בצעירותם לארה"ב. כשהייתה כבת 12 עברה המשפחה לדטרויט, מישיגן. המשפחה היתה מוזיקלית ואסתר זכרה שעות של שמחה משפחתית מוארת, למשל בערבי שבת, כשהמשפחה שרה בכמה קולות והשכנים התקבצו בחוץ והאזינו לשירה מבעד לחלונות.

בגיל 15, בעקבות אחותה הגדולה, הגיעה אסתר לתנועת ה"שומר- הצעיר". התנועה הייתה לאסתר עולם ומלואו; כנערה וכאישה צעירה, רגישה ואידיאליסטית מצאה אסתר בתנועה חברה תוססת, שסחפה אותה איתה ונתנה לה מקום בו חשה שייכת והרגישה כי יש משמעות לחייה ולדברים שהיא עושה. טעם הקיום היה נושא ששב ועלה משך כל חייה. הדיבורים על עליה גרמו לאביה להתנגד לתנועה, ואסתר נאלצה לעזוב, אך שבה והצטרפה בגיל 17. ב- 1947 הצטרפה לחוות ההכשרה בהייטסטאון, ניו-ג'רסי, וב-1948 עברה לדירה של התנועה בניו-יורק. הדריכה בקן ניוארק ועבדה בלשכה של התנועה.

אסתר עלתה ארצה ב- 1949 באוניה דרך צרפת. בארץ הצטרפה לחבריה בקבוץ סאסא, (קבוץ עליה ה') שם פגשה את אברהם, לימים בעלה. הידידות ביניהם הובילה לקשר אהבה עמוק ומורכב, שבעקבותיו החליטה אסתר לקחת חופש מהקבוץ ולחיות יחד עם אברהם. הם עברו לנחשולים ושם התחתנו ב-1952. מנחשולים עבר הזוג הצעיר לבית בודד בפרדס ליד בית-עובד, אך אסתר התגעגעה לחיי הצוותא ולחלום ההגשמה בקבוץ. וכך, בעקבות כמה מאחיותיה, הגיעו לחצור ופה בנו את ביתם. דיצה נולדה ומיד אחריה תקוה. היתה בה עדינות וחוסר בטחון, ועם זאת אמונה גדולה בדרך ורצון להיות מעורבת בעשייה הפוליטית והחברתית. כעבור כמה שנים נולד גדי והביא עמו אושר רב, ולבסוף רותם בת הזקונים.

במשך השנים עבדה אסתר במקומות שונים - כמטפלת בפעוטון ובכיתות יסוד, ושנים אחר-כך ב"צפית". במשך זמן רב הייתה האופה של הקבוץ. אפתה עוגות לאירועים, ארוחות ערב וחגים, וזכורות לטוב עוגות יום השישי שחולקו לחברים. כשסיימה את פרק האפייה עברה לעבוד בדיאטה,ובחריצות ואכפתיות ניסתה לתת מענה טעים לצרכים השונים. במקביל לעבודתה בדיאטה החלה ללמוד ספרנות במכללת "אחווה", וכשסיימה נכנסה לעבוד בספריה. שם מצאה את יעודה האמיתי. כל כך אהבה את עבודתה. היתה מרכזת הספרייה ברוטציה, נהנתה לעבוד בשולחן ההשאלה, לדבר עם החברים, לייעץ, להיות בקשר. תמיד מוכנה לחפש ספר נחוץ, מאושרת כשנמצא מה שצריך. בעזרתו של אברהם פעלה למחשוב הספרייה. היה לה עולם רוחני עשיר ומוכנות גדולה לעשות ולתרום לחברה. המעורבות הפוליטית הייתה מאוד חשובה לה, והיא תמיד התנדבה ללכת לביקורי-בית לפני בחירות, כמו גם השתתפות בוועדה הפוליטית. היא פתחה את ביתה ולבה לאורחים ושוהים זמניים בקבוץ, ורבים שמרו איתה על קשר שנים רבות וזכרו לטוב את נדיבות ליבה. מהרגע שנולדו נכדיה – בועז, נדב, שאול ולאחר שנים, איריס, התגלתה כסבתא נהדרת, תמיד מוכנה לעזור, חיונית ותומכת, ואף פעם לא נכנסת לחיים.

כאשר נפטר אברהם קפצה עליה הזקנה שלא עשתה חסד לאשה המדהימה הזו, הרגישה, החכמה והאוהבת. הדאגות אכלו את ליבה. היא הרגישה חסרת-אונים ואובדת עצות בעולם משתנה,המאבד את הערכים החשובים לה. כולם רצו לעזור, יואל שנכנס לחייה לאחר מותו של אברהם והיה ידיד וחבר אמיתי, הצוות הקשוב בבית-הדר ובמרפאה. אבל אסתר הלכה ודעכה.

למרות כל הקשיים, היה מותה פתאומי ובלתי צפוי, ועצוב כל-כך שלא זכתה לחבק את נינתה הראשונה – שקד, שנולדה שבועות מספר אחרי מותה.


נזכור אותה כמו שהיתה – אשה עדינת נפש ואכפתית, ששה לשיחה על ספר טוב או עניינים חברתיים ופוליטיים. כמה כאב לה המצב בארץ, כמה רצתה שנוכל לשנות את העולם, כמה רצתה שיהיה טוב למשפחתה.

יהי זכרה ברוך!
חסר רכיב