חסר רכיב

דובקא קביבור 08/07/1932 - 09/11/2009

דובקא קביבור 08/07/1932 - 09/11/2009
תאריך לידה: 8/7/1932
תאריך פטירה: 9/11/2009
נולד במץ, צרפת 08/07/1932
עלה ארצה בשנת 1952

נפטר בקבוץ חצור, ישראל 09/11/2009



בנם של ירחמיאל ואטלה

בעלה של אסתר

אביהם של דני, ורדית וגליליה


קורות חיים:
דב קביבור, (Bernard Kawibor) נולד ב 8.7.1932 בעיר מץ שבצרפת.


כינויו דובקא. הוריו, ילידי פולין (Dumblin), ברחו מהפוגרומים ומהמצב הכלכלי הקשה והגרו לצרפת (לעיר Metz) ב- 1925. לירחמיאל ולאטל קביבור נולד ילד ראשון (Marcel) עוד בהיותם בפולין ב- 1924. אחריו נולדה רחל (Rachel), אחותו של דובקא, בוגרת ממנו ב- 6 שנים. הפרנסה היתה מועטה, אך הם היו אנשים חרוצים וצנועים: האב פתח בית-מלאכה קטן לסנדלרות, אטל עבדה בתפירה.


בפרוץ מלחמת העולם השנייה המשפחה סבלה מאנטישמיות, וכן נאסר על דובקא בן ה-7 להמשיך ללמוד בבית-הספר. החלו הנדודים. המשפחה התפזרה במחנות עבודה וריכוז שונים בצרפת (Drancy, Chaudannes, Agde, Rivesaltes) כל אחד פנה לגורלו: האב נשלח ממחנה הריכוז דרנסי למחנה ההשמדה מיידנק ולא חזר משם... אטל שוחררה מדרנסי מבלי לדעת איפה ומה שלום בני-ביתה
מרסל, הבן הבכור, נכנס למחתרת הצרפתית ונהרג שם. רחל הוסתרה בחווה. ודובקא, Bereley, הילד הקטן, ניצל על-ידי ארגונים יהודיים וצרפתים. הוא הטלטל למקומות שונים שם הוסתרו ילדים יהודים (Montintin, Masgellier, Poulouzat) ולבסוף הוא הוסתר בחווה, ועבד כאיכר.


לאחר המלחמה, הוא הצטרף לתנועת השומר הצעיר בעירו, מץ, נחוש בדעתו לעלות ארצה ולהכין שם את עלייתה של אימו, כדי שתחייה לידו. הוא הגשים משימות אלה. לאחר תקופה של חצי שנה של הכשרה לחיי הקיבוץ בחווה Zette שבצרפת, גרעין העלייה שלו הגיע ארצה באביב 1952, ראשית לקיבוץ דליה, ובחורף של אותה השנה בא להשלים את קיבוץ חצור.


בסיום שירותו הצבאי הקשה כחובש קרבי, דובקא התקבל כחבר קיבוץ חצור. עם אסתר, חברה מהגרעין שלו, הוא הקים בית, משפחה שהיתה לדוגמה, עם שלושה ילדים: דני, ורדית וגליליה, עם סבתא אטל ועם סבא ניסים, פאפי, אבא של אסתר ועוד עם ילדי חוץ אחדים, ביניהם יורם מיתקי ואורן אחיו שנשארו בקשר עם המשפחה.
כיום, נוספו 12 נכדים חביבים (+ 2 באומנה). מסגרת המשפחה התרחבה עם עלייתה של משפחת אחותו רחל וכן חוג הידידים.


הקיבוץ ידע להעריך את עבודתו המסורה של דובקא: בריכוז השלחין, הוא התמחה שם בטיפול מזיקי-הכותנה, במוסך ובפיקוח איכות באומן. הוא אהב את המפעל והעניק לו מניסיונו, מחריצותו, מכושר ארגונו... עד שנלקח לבית-החולים ולא חזר. הוא לקח חלק פעיל בתפקידים רבים, ביניהם היה עורך של עיתון הקיבוץ "על-התל", ריכז את סדר-פסח הקיבוצי שנים רבות, נשלח פעמיים לשליחות השומר-הצעיר בליון (צרפת) ב- 1972 וב- 1992. הוא ליווה חניכים למחנות ריכוז בפולין. במחנה מיידנק הוא פרס לנוכחים, לראשונה בחייו, את תולדות משפחתו בעת המלחמה. איש לא הכיר את הטרגדיה שלו. סיפורו ריגש מאוד.


זוכרים את דובקא כפסל בעץ. עבודותיו היפהפיות והרבות מפוזרות בפינות שונות בחצור, כמו-כן אצל בני-משפחה וידידים בארץ ובחו"ל. הוא היה אומן לא מוכר דיו, כי היה צנוע. דובקא הספורטאי התנסה בשטחי ספורט רבים ביניהם: כדורעף, שחייה. אפשר היה לראותו יום-יום בטיולו סביב הקיבוץ, בהליכתו המהירה.
לפגישות עם חבריו דוברי הצרפתית, היה מכין קטעי קריאה מעניינים, בדיחות או מספר חוויות אישיות ודבריו הנעימו ושימחו את האווירה וחיממו את הלבבות. לדובקא היו עוד תוכניות רבות: למשל, נסיעות לחו"ל. כה אהב להכיר ארצות חדשות, נופים מרהיבים...
אך הכל נקטע. פתאום הוא איננו למרות שדמותו האהובה נוכחת ולתמיד במחשבותינו ובליבנו.


אסתר בשם המשפחה ומוקירי זכרו





חסר רכיב