חסר רכיב

שולמית מאירי 11/11/2011 - 12/04/1919

שולמית מאירי 11/11/2011 - 12/04/1919
תאריך לידה: 12/4/1919
תאריך פטירה: 1/11/2011
נולדה בברסטצ'קה -פולין ב 12/4/1919
נפטרה בקיבוץ חצור ב 11/11/2011
עלתה ארצה בשנת 1935

בתם של יהושוע ורייזל קליבנר

אשתו של חיים מאירי ז"ל

אימם של ניצה, יהושוע ומאיר

קורות חיים:
שולמית נולדה בערב ליל הסדר תרע"ט, 12 לאפריל 1919 בברסטצ'קה שבפולין, בת רביעית לרייזל ויהושוע קליבנר לאחר שלוש בנות. 4 שנים לאחר-מכן נולד האח איציק.
בית ציוני היה ביתם ורוחות הציונות נשבו בעיירה כולה. שולמית גדלה בבית דו-קומתי אמיד. אביה היה בעל בית-מרקחת שפרנס בכבוד את משפחתו והיה ממנהיגי העיירה הציוניים.
סבה שהיה רב העיירה ממשפחת רבנים מזה מספר דורות, היה ציוני אף הוא והשתייך לזרם "חובבי ציון". למרות שכל בניו עזבו את הדת, נאורותו, יכולת קבלת האחר וההקשבה לזולת אפשרו מגורים משותפים בבית הוריה של שולמית. דודיה ואחיותיה הבוגרות עלו ארצה בהיותה ילדה וחלקם אף לפני הולדתה. מילדותה למדה שולמית בבית-ספר "תרבות" שהקים אביה בעיירה. ברשת "תרבות" למדו בשפה העברית וחינכו לערכי הגשמת הציונות. בעיירה אשר רבו בה תנועות הנוער הציוניות, השתייכה שולמית לתנועת "השומר הצעיר".
בשנת 1935 עלתה המשפחה ארצה בעידוד ובעזרת האחיות והדודים שכבר עלו ארצה, רגע לפני שהתופת שטפה את אירופה. המשפחה התיישבה ברחובות. שולמית הצטרפה מיד לקן "השומר הצעיר", למדה במשק פועלות "עיינות" , הדריכה בקן, הצטרפה לגרעין אשר התגבש להגשמה בקבוץ ארצישראלי ג' אשר ישב בראשון לציון ב-1939, לימים קיבוץ חצור.
עוד בילדותה נבטו בה ההכרה והרגישות לעוול סוציאלי כאשר ראתה את גלידי הקרח על מגפי שואב המים אשר הגיע לביתם עם שני דליי מים כבדים . בקבוץ ראתה שולמית את עצמה כשותפה ומגשימה בחייה חברה צודקת יותר , התחדשות העם היהודי במולדתו ובניית הארץ.
בתחילת דרכה עבדה שולמית כברזלנית בניין, בגן-הירק ואף שמשה כאקונומית. מרבית שנותיה בקבוץ עבדה שולמית בחינוך בבית-התינוקות ומלאה תפקידים חברתיים רבים: כהנה פעמיים כמזכירה, מרכזת ו. חברים ותפקידים נוספים. יכולת ההקשבה שלה, חוסר השיפוטיות וההתבוננות בצרכי התינוקות, האמהות והאדם באשר הוא, היו אבני הדרך בחייה. ואכן, זכתה שולמית להערכה ואהדה.
ברבות הימים יצאה שולמית לפעילות של הדרכת מטפלות ב"חינוך המשותף" שאיתו הזדהתה: פתיחת מסלול לימודים משמעותי למטפלות בגיל הרך כמקצוע, ייעוץ חינוכי והדרכת סטודנטיות לחינוך בגיל הרך ב"סמינר הקיבוצים".
שולמית נישאה לחיים (אישישקי) מאירי בשנת 1947. בהמשך נולדנו אנחנו: ניצה, יהושוע ומאיר.
כל אחד מאיתנו בחר בדרך חיים שונה ואת כולנו, כולל משפחותינו שהתרחבו, קבלו הורינו באהבה ובכבוד: ניצה (מאירי) וראובן שפירא ו-4 ילדיהם, שוקי ועליה מאירי ו-4 ילדיהם , מאיר וחנה מאירי ו-11 ילדיהם. ראויה לציון שמירת מטבח כשר לכבוד משפחתם של מאיר וחנה כולל אפיה ובשול לכל הנכדים הרבים שזיכוה באהבה ובכבוד עד יומה האחרון.
ב-1994 נפטר חיים אחרי קרוב ליובל שנים של חיים משותפים וטובים. רב היה הצער והכאב של כולנו.
אמנם הוצע לשולמית להמשיך בעבודתה בסמינר הקבוצים אך היא בחרה לסיים את הפעילות כיון שתמיד אמרה:"אני רוצה לסיים כאשר עדיין רוצים אותי" והקימה את המכון הפסיכולוגי בקבוץ. שולמית מצאה בתוכה את הכוחות להמשיך בחייה בעזרת חבריה המסורים והטובים בקבוץ, אנחנו הילדים, הנכדים והנינים שהחלו להוולד, התעניינותה בסובב אותה ואף לימודיה באוניברסיטה.

בשנות חייה האחרונות כבדו עליה בעיות בריאותיות שונות, אך שולמית לא ויתרה על הרצאות, חוג ציור, התרועעות עם ידידיה הרבים וכמובן איתנו המשפחה.

שולמית זכתה לאריכות ימים, להרבה נחת ואושר בחייה ולמשפחה ענפה: 3 ילדים, חתן ושתי כלות, 19 נכדים ו-18 נינים.
שולמית נפטרה ב-ט"ו חשוון תשע"ב, 11 בנובמבר 2011.
יהא זכרה ברוך!
חסר רכיב