חסר רכיב

אלי נדיב 14.3.1920 - 14.6.2002

אלי נדיב 14.3.1920 - 14.6.2002
תאריך לידה: 14/3/1920
תאריך פטירה: 14/6/2002
נולד בפולין 14.3.1920
עלה ארצה ב 1935
נפטר בקבוץ חצור, ישראל 14.6.2002


בנם של חנה-זלטה ובנימין שטיפטר
בעלה של מרים
אביהן של ניבה ותלמה
קורות חיים:
אלינקה איש גדול ויקר
עלה לארץ מפולין לבדו בהיותו בן 15 בלבד, הגיע לקיבוץ עין שמר ולאחר שנתיים הצטרף לראשון לציון בעקבות מפגש עם קבוצת עבודה של הקיבוץ.
מההתחלה, עבד בפרדס בראשון כמנהל עבודה, ושם התחילה אהבתו לעצים ולאדמה, כאילו חיפש את השורשים שלו בשורשי העצים, וגדל איתן עד שהיו לעץ מלא הנותן פרי בלי סוף.
בתקופה זו הכיר את מרים הקטנה והם נישאו.
לאחר מכן, ולפי החלטת שיחת הקיבוץ, אלי נשלח לצבא ושירת בבריגדה כ- 4 שנים. מאז שחזר, וכל עוד עמד לו כוחו, שימש בתפקידים מרכזיים, ונתן את נשמתו ויכולתו לקיבוץ ולמוסדות הקשורים אליו.
הוא היה גזבר, מרכז משק, בצוות המחלקה הכלכלית של הקיבוץ הארצי ומנהל משקי הדרום.
תמיד ראש גדול, תמיד במרכז המחליט והקובע ותמיד עם ראייה גם רחבה וגם מעמיקה, והכל לטובת קידום ופיתוח הקיבוץ והחברים שבו.
בגיל 65 כאשר עדיין היה צעיר מאוד ברוחו ובנפשו, בגד בו ליבו והוא עבר ניתוח מעקפים ראשון, ואחרי מספר שנים ניתוח שני מבלי שיוותר לרגע.
הוא התייסר וכאב אבל תמיד דאג לנו שנהייה בסדר.
אלי נלחם עד הסוף, כמו שרק אלינקה יודע, עד שלא יכול היה יותר.
לאורך כל חייו ופועלו, וגם כשעסק בדברים שברומו של עולם, הוא לא זנח לרגע אחד את אהבתו והערצתו לפרדס, לאדמה ולארץ הזו.
הוא אהב לטייל ובשביל לראות יותר ולחוש יותר אף פעם לא חזר באותה דרך בה נסע. אפילו לטעות ולהתבלבל בדרך אהב, כי אז למד יותר ראה יותר וחווה יותר.
תמיד לחדש, תמיד ללמוד, תמיד ראש פתוח, חיוך גדול ובדיחה ישנה ולא כל כך מצחיקה, המון שקט, ביטחון והתחשבות באחרים. תמיד קיבלה והבנה אנושית מדהימה.
הכל הוא לומד לבדו, וכאילו שלמד באוניברסיטאות הטובות בעולם. לתת מעצמו בכל צעד שצעד, ובכל מילה שאמר ובכל מבט שנתן.
אלי ידע לתת כאילו זה מובן מאליו, עם המון רגש, אהבה וחוש הומור.
איש ענק שהשאיר אותנו מלאים מאישיותו, מידיעותיו ומאור פניו.
מרוקנים מלכתו מאיתנו.

המשפחה
חסר רכיב