חסר רכיב

אמיל רוסיאנסקי 13.6.1954 - 22.1.1999

אמיל רוסיאנסקי 13.6.1954 - 22.1.1999
תאריך לידה: 13/6/1954
תאריך פטירה: 22/1/1999
נולד ב 13.6.1954
נפטר בקבוץ חצור, ישראל 22.1.1999


בנם של רוברט ומירה
אחיו של אלכס



קורות חיים:
אמיל נולד בפולין, בעירה ברוצלב, ב- 13 ביוני 1954. בן למירה ורוברט רוסיאנסקי, אח, צעיר ב- 9 שנים לאלכס. בהיותו כמעט בן שלוש עלתה המשפחה ארצה והתיישבה בדימונה. האב, רוברט, עבד במפעל הפוספטים באורון ואמיל הילד ראה בעבודה זו חלום. יום שבו אביו לקח אותו עימו לעבודה היה הופך ליום המאושר בחייו. מירה עבדה בחנות לנעליים ואחר כך במשרד הקליטה, עד יציאתה לפנסיה.
ב- 1967 הגיע אמיל, בעקבות אלכס, לחצור ונקלט בקבוצת "איל". למרות שכעבור שנה חזר לדימונה, נשאר אמיל שייך אלינו – סגור, ביישן ושתקן, אך בדרכו שלו תמיד שומר על קשר.
ב- 1972 חזר לחצור והתגייס איתנו לצבא. הוא שירת ברפידים ככבאי-אש בחיל האוויר ומאז שהשתחרר ועד לרגע הנורא שבו חתך את פתיל חייו גורל עיוור – חי אמיל בקיבוץ.
איש פשוט ותמים, גדל גוף ורחב לב שאהב בכל ליבו כדורגל ואת עצמת המנוע וגמיאת המרחקים של המשאית הגדולה. בדרכו כחבר קיבוץ עבד באמן תקופת מה ובשלחין, אך אין ספק שכנהג משאית מצא את ייעוד חייו. הוא התחיל בכך ב- 1982/3 כשעבד על המשאית של הקיבוץ. אחרי כמה שנים רצה להיות נהג של משאית כבדה ובפעם הראשונה בחייו ישב ולמד קשה כדי להשיג את הרישיון המיוחל. לא היה מאושר ממנו ביום שבו בישר לנו כי עבר את המבחן. מקצועו הוביל אותו לחפש עבודה בחוץ, עוד בתקופה שזה לא היה כל כך מקובל. הוא התמיד ברצונו זה ורוב ימות השבוע היה מבלה בדרכים, חוזר מותש ועייף עם ערב או נעדר לרגל עבודתו כל השבוע.
היה נהג זהיר כל כך ואחראי, צחוקו המר של הגורל הוא כי דווקא בתאונה, תחת המשאית אשר אהב נגזר עליו למות.
אמיל היה משוגע על כדורגל ובדרך זה יצר קשר עם גדולים וקטנים, בשבתות התמיד דווקא לשחק כדורעף עם הנבחרת הוותיקה. היה לו יחס מיוחד לילדים ומצא דרך אל ליבם בהומור של שפת ההיפך או בשיחת רעים על אם הדרך תוצאות המשחקים של שבת.
בחוג המשפחה נתגלה אמיל במלוא רוחב ליבו. היה הדוד הטוב, המפנק והאוהב לתומר, יוגב, מיה ואיל והתחלק איתם בכל מתנה שקיבל מאמא או מהעבודה, הוא העביר לבנים שבמשפחה את אהבת הכדורגל ולאמא היה בן מסור ודואג, שהתקשר, שאל ועזר.
מאז שנורית נפטרה, התרחק קצת, היתה לו רגישות מיוחדת ולא רצה להכביד.
אמיל, למרות המרחק שיצרה העבודה שלך ואולי גם ביישנותך וסגירותך, הרגשנו כמה חשוב היה לך להיות שייך, לדעת מה קורה ולהעדכן במה נשמע. היית חלק מנוף חיינו…
מירה אלכס וכל המשפחה – כואבים אתכם ועצובים כל כך בשעה הקשה הזו, בשנה המרה שנפלה בחלקכם.

אמיל – נתגעגע אל דמותך הגדולה, אל פשטות הליכותיך ותמימות ליבך.
יהיה זכרך ברוך!
חסר רכיב