חסר רכיב

גלעד זוהר 8/7/1949 - 19/10/1973

גלעד זוהר 8/7/1949 - 19/10/1973
תאריך לידה: 8/7/1949
תאריך פטירה: 19/10/1973
נולד ב-8 ליולי 1949 בחצור
נפל ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים
ב-19 לאוקטובר 1973 ; כ"ג תשרי תשל"ד


בנם של צביה ויצחק (בידג'ו) זוהר
אחיהם של עוזי ועירית


קורות חיים:
גלעד נולד ב-1949. הוא גדל וצמח בקבוצת סלע, הקבוצה החמישית של בני הקיבוץ.
גילי נפל בגולן במלחמת יום הכיפורים. רסיס של פגז סורי השיגו ביום ה-19 לאוקטובר 1973 בסביבות צומת בסדז'. חברו לג'יפ, מקיבוץ כפר מסריק, מספר: "נקלענו אל תוך הפגזה כבדה. ניסינו לתמרן ולהיחלץ מהג'יפ. פתאום נפל פגז בקרבתנו. הסתכלתי אל המושב האחורי. גלעד ישב שם ללא תנועה ; כתמי הדם שנזלו ממצחו העלו חשש נורא. ניסיתי להנשימו, אך מאומה לא עזר".
כך הסתיים פרק החיים של גלעד והוא בן 24.
גלעד זכור כילד רודף הרפתקאות, המשוטט כל היום בין חורשות המשק, מכיר כל ציפור בשמה ומתמצא גם בחיות ובחרקים. כאשר, לאחר ציפייה ארוכה, קיבלו את האופנים היה גילי המכונאי הראשי ולא היה צורך ללכת לחצרן עם כל תיקון.
המוזיקה והנגינה היו חלק מחייו מגיל צעיר מאוד. אחיו, עוזי, ניגן באקורדיון, וגילי הקטן היה עומד על ידו ומלטף את הכלי המוקסם. כשהגיע הזמן והמורה למוזיקה עמדה לבחור בילדים אשר יקבלו כלי נגינה ללמוד הייתה מתיחות בקבוצה, אם כי היה ברור שגילי הוא שיקבל את האקורדיון. גלעד התמסר לנגינה ונגינתו זו הייתה במשך השנים נכס יקר לקבוצה. הוא הרקיד את המוסד שעות על גבי שעות במסיבות והנעים ערבים שקטים יותר בנגינה לפי בקשה.
הוא היה מעורה בכל חיי החברה והתרבות של המוסד, והיה מדריך, ובמסירות רבה, בקן התנועה באשדוד. בכלל היה כאילו יותר מבוגר מחבריו : היה הראשון להתגלח, הראשון ש"תפש" חברה ; אהבת ההרפתקה והחישוב המתכנן כאילו הלכו שלובי זרוע עד סוף ימיו. וכך, כשהגיע הזמן להתגייס, התלבט ולבסוף הלך לנח"ל. כעבור שנה כבר היה מעוטר בדרגות קצין. הימים היו ימי מלחמת ההתשה וגלעד בילה זמן ניכר במוצבי התעלה עם פקודיו מגולני. כאשר בא הביתה לחופשה היה חוזר תמיד עם ה"סלנג" החדיש ביותר וסיפורים מה"חזית". ולאחר מכן התיישב לשעות ממושכות על יד הפסנתר, שקוע כולו בעולמו הפנימי. חברים שבאו אז לבקר בחדרו עשו זאת בדחילו ורחימו, ישבו והקשיבו בשקט עד שתהיה שעת רצון ואז היו זוכים לערב של מנגינות נוסטלגיות בפסנתר, בשירה ובשפע סיפורים מבדחים.
1971. בני הכיתה פשטו את מדיהם וחזרו לקיבוץ. התחילה אצל גלעד תקופת ההתלבטות על דרך החיים שיבחר בה, על ההתקדמות בנגינה ועל לימודים. לבסוף החליט ללמוד באקדמיה למוזיקה. חדרו הפך לחדר מוזיקה פרטי, עם מערכת הסטריאו, האורגן שהקיבוץ רכש עבורו והפסנתר. הוא יצא העירה למכינה הקדם-אקדמאית וגמר בהצלחה. הכל כאילו היה כמתוכנן ודרכו נראתה סלולה וברורה. ואז באה המלחמה.

...אני אדם טוב. אני אוהב את עצמי כי מצאתי את עצמי, ובגלל זה שאני אוהב את עצמי אני אוהב אנשים. ובגלל שאני אוהב אנשים הם ברובם אוהבים אותי. אני מפונק באופן מלאכותי. ביסודי אני אדם מתאמץ ומשקיע מאבק, מחפש שורשים של כל דבר שמעניין אותי, ורוצה להשיג הרבה ומהר. לבד לגמרי. אני רגשי מדי בכדי לחיות כל חיי לבד, אך יתכן ולו לא היה כך הייתי מעדיף...





--
 הדף של גלעד באתר ההנצחה לחללי מערכות ישראל

חסר רכיב