דוד בסן 27/11/2008 - 04/02/1916
 

נולד ב 4 בפברואר, 1916 בפלובדיב, בולגריה 

נפטר  ב 27 בנובמבר, 2008 בקיבוץ חצור, ישראל

עלה ארצה בשנת 1939

 

 

בן יעקב ואסתר בסן

בעלה של רחל ז"ל

אביהם של יורי, איריס וסמדר

 

 

 

 גלרית תמונות

קורות חיים

כמה מילים על דוד, אותו כיבדתי וחיבבתי מאד.
דוד היה איש חזק, כי רק אנשים חזקים יכולים לבנות מדינה. מדינה שקמה יש מאין, ודוד תרם את חלקו בנחישות ובאהבה.
היו לו ידי-ברזל ולב-זהב בהם השתמש בכל אשר עשה.
בתחילה הכרתי את דוד רק כאבא של בת קבוצה, אך כאשר נכנסתי לעבוד במוסך, כנער מתלמד,הכרתי את דוד יותר לעומק, וראיתי את ידי הברזל בפעולה ואת לב הזהב שהוסתר תחת שכבה של חספוס וקשיחות.
כאשר הגעתי למוסך הוטל על לזר ועל עמוס.ל. ללמד את "השוליה" את רזי המקצוע, ודוד עקב ממרחק מסוים אחר התקדמותי, בוחן ומתבונן.
לאחר מספר חודשי עבודה כאשר עברתי את "הטירונות", שכללה שטיפת חלקי מנועים שחורים משמן שרוף ולמדתי את תורת תיקון הפנצ'רים, כולל את גלגלי הענק של הטרקטורים, התחלתי להיות ממש לעזר, אך עדיין תחת השגחה של עמוס או לזר. פה ושם דוד היה מתייחס אלי, אבל היה עסוק בניהול המוסך
ביד רמה, ואולי עוד לא סמך עלי.
עד אותו יום ששמעתי את קולו הרועם מתוך מעמקי קומביין החיטה שהיה במוסך בשיפוץ, " ג'ינג'י, בוא, שים יד !".
אני ניגשתי בחשש מה, ודוד ביקש שאעזור לו לפרק את הנפות העקשניות, ובהמשך לימד אותי להרכיבן ולכוונן.
מאותו יום הייתי אחד מהצוות ומדי פעם דוד היה רועם "ג'ינג'י פה וג'ינג'י שם" והייתי עוזר לו ולומד ממנו, לומד ממקצוען אמיתי.
דוד היה מאותם בעלי מקצוע מומחים לתחומם והכיר את המכונאות ואת המתכת ככף ידו. מקצוען, שהספיק לו מבט חטוף כדי לקבוע סוג הברגה, סוג מתכת ואיך לתקן הכי טוב והכי מהר.
באותם ימים המוסך שקק פעילות ולא היה קל לנהל אותו. דוד היה מנהל קשוח, ולא פעם שמעתי וויכוחים על ווליום גבוה, אבל תמיד, תמיד בגמר הוויכוח, כאשר "הננזף" היה משפיל את מבטו, דוד היה מסתובב אלי וקורץ לי בשובבות שאבין שמבחינתו הצעקות הן רק הצגה שהוא חייב לעשות כמנהל.
בהפסקות הקפה או על אבטיח, דוד היה איש חם, ותמיד היה דואג להזמין את עובדי השדה שבסביבה להסב איתנו ולשכוח מהוויכוח האחרון.
דוד אהב להפתיע את הסובבים וזמן רב לאחר שמקשה האבטיחים התרוקן הוא היה שולף בממזריות אופיינית עוד כמה "שהסליק" במיומנות במחסן החלקים, ושאפילו מיטב עובדי השדה נכשלו למצאם כאשר חיפשו שם נואשות.
מאז אותה תקופה נפלאה שמחתי תמיד לפגשו ולברכו בשלום. תמיד מסביר פנים תמיד מתעניין. לעיתים הייתי מזכיר לו שהוא "אשם" שהשקה אותי לשכרה בכוונה ביין הרימונים שהכין בעת ש"סלע" התארחו בבית משפחת בסן, או את "מכונת הפלוצים" שהכין לנכד שנולד בהזורע.
דוד היה מאד גאה במשפחה שהקים, ואהב את רחל ואתכם אהבה עזה, ואתם,
ברי-מזל שזכיתם להורים נפלאים, וילדיכם לסבים אוהבים.
כך אזכור את דוד, איש חזק, עם ידי-ברזל ולב זהב. יהיה זכרו ברוך.

אריה ינובסקי