זאב "זאבל'ה" כהן 25.9.1917 - 13.2.1984
נולד בקוסוב, פולין 25.9.1917
עלה ארצה ב1938
נפטר בקבוץ חצור, ישראל 13.2.1984


בנם של רחל וצבי כהן
בעלה של נחמה
אביהן של בינה, מיה ותמר

גלריית תמונות
קורות חיים
זאבל'ה נולד בשנת 1917 בקוסוב אשר בפולין, עיירה יהודית טיפוסית. אביו היה סוחר יערות והבית היה מסורתי ודתי, מחסידי הרבי מאלכסנדר. מראשית הילדות אפפתו היתמות במות עליו אמו, ואחותו העניקה לו מחיבתה ודאגתה. בתום לימודיו ב"חדר" עבר זאבל'ה ללמוד בישיבה הרחק מהבית, בעירה ויסוקי – מזוביצקי.
בשנת 1931 חזר הביתה ואז התחולל בו המהפך הגדול, בהצטרפו לתנועת השומר הצעיר. בשנת 1935 הצטרף זאבל'ה להכשרת קיבוצו בעיר רדום. על חייו בהכשרה כותב חברו מולי:
"זאבל'ה עבד בעבודות הקשות ביותר.. רצה להתמודד עם כולם, עם הבחורים שבגודלם ובכוחם עלו עליו והוא רזה וצנום. רצה להדביקם ועמד בכך." "לא מעט חברים נשרו בדרך בתנאי ההכשרה הקשים. זאבל'ה נשאר עם כל הגלגולים שעברנו בהכשרות – רדום, קליש – והגיע לבסוף ארצה בשנת 1938 בעליה בלתי ליגלית".
הוא הגיע לביתו הקיבוצי, גל-און, ששכן אז בנס ציונה, ונפגש עם אחותו וגיסו אשר הקימו גם הם את ביתם בנס ציונה. הוא עבד כנגר בהקמת מחנות הצבא הבריטיים, בפרדסים ובעגלנות, לפי הצורך.בכל מקום היה בין המתנדבים הראשונים. כשקמו הגדודים העבריים התנדב זאבל'ה לשורותיהם.
אלי מספר: בשנת 1942 הוכרז על גיוס מוגבר לצבא הבריטי וכך מצא את עצמו זאבל'ה בקרב מחלקה של חברי קיבוצים בפלוגה 26 של הגדודים העבריים… בתקופה זו נקשרה ידידות עמוקה בין זאבל'ה וביניינו, חיילי קיבוץ א"י ג'. בתקופה זו נזרע גם הגרעין הראשון שהביא את זאבל'ה בסופו של דבר לקיבוצנו… עם יסוד הבריגדה היהודית צורפו אליה הגדודים. אחרי תקופת אימונים נוספת בפיוגי באיטליה באה תקופה של שהייה בעמדות מול הגרמנים על נהר הסניו… עם סיום הקרבות והמלחמה התגלתה לעיני אנשי הבריגדה, וזאבל'ה בתוכם, השואה האיומה…"
זאבל'ה השתתף באופן פעיל בהקמת נקודת ההתישבות של גל-און שהיה בן 11 הנקודות שעלו על הקרקע באותו ערב יום כיפור. במלחמת השחרור, כשגל-און היתתה מבודדת ומנותקת, הגיע זאבל'ה במשאית ובמשוריינו - "בובלה" - עם אספקה וחמרי ביצורים לקיבוצים המנותקים. כאשר באו ימים קשים לדרום, פינו את הילדים מנגבה וניצנים, חצור וגם גל-און. "בלילות אפלים סחב זאבל'ה ילדים מנומנמים ממיטותיהם, בידיו הזריזות ליטפם, חייך אליהם ואמר" נומו, נומו, בובלאך.."

בשנת 1948 הקים זאבל'ה את משפחתו עם נחמה בחצור. היה משכים באמצע הלילה לעבודתו כנהג משאית על מנת לחזור לבילוי עם הבנות. במשך שנים היה נהג המשאית ומרכז קניות, עד שנאלץ עקב מחלתו הקשה, לעבור לעבודה אחרת ולהצטרף לצוות הנהלת החשבונות.
כותב דב פ.: "כל יום זאב היה זה שפתח את שערי המשרד בשעות הקטנות של הלילה.."
עם גמר יום העבודה פנה לאומנויות החביבות עליו. בהיותו מוגבל בראייתו אימץ תחביבים שהפכו במשך הזמן לעבודות מעשה ידיו להתפאר. הוא ניהל חוגים למקראמה לחברות ובעיקר לילדים.
זאבל'ה ידע שבנוסף לטפול הרפואי ולאהבת המשפחה, רצון האדם הוא גורם מכריע במאבק העיקש עם המחלה הקשה. הוא לא התאונן, היתה לו אוזן קשבת לחברים במצוקתם האישית, ותמיד מילא תפקידים חברתיים. כבר ועדת בנים קשר קשרים אישיים, שוחח, כיוון ועודד את הבנים. "עם הפנים לחבר",היה אומר… וכך נזכור אותו: בעל רוחב-לב בלתי רגיל, מלא הומור, מסור למשפחתו בחצור ובחוץ, ידיד ורע לחברים. על קברו חרטנו: "זאבל'ה – אוהב האדם".

המשפחה