שושנה אטקין 19.7.1919 - 30.4.1981
נולדה בניו-יורק, ארה"ב 27.12.1919
עלתה ארצה 1946
נפטרה בקבוץ חצור, ישראל 21.3.1997


בתם של אברהם ורחל הופמן
אשתו של צבי ז"ל
אמם של עמרם ז"ל, עפרון ורענן

גלריית תמונות
קורות חיים
שושנה נולדה בעיר סטמר שבטרנסילבניה – אזור בגבול רומניה והונגריה שהממשל שלו התחלף כתוצאה ממלחמות כיבוש. שפת הדיבור היתה הונגרית. המשפחה היתה מסורתית. האבא היה ציוני ומתון בדעותיו. היתה לשושנה ילדות מאושרת. המשפחה היתה מסורתית. האבא היה ציוני ומתון בדעותיו. היתה לשושנה ילדות מאושרת. המשפחה היתה מרובת ילדים ושושנה היתה הצעירה ביניהם. התנאים הכלכליים לא היו משופרים ביותר אבל מחסור לא הורגש בבית. הסבא היה איכר עם משק גדול לא רחוק מביתם כך שעונות הקיץ היו מבלים אצל סבא.
אביה עסק במסחר, מקצוע שלא התאים לאופיו. הוא אהב לקרוא ספרים והצלחתו במסחר לא היתה רבה. שתי אחיות ואח בוגרים הגרו לארצות הברית ודאגו שיתר המשפחה תגיע אחריהם ב- 1928. שושנה לא שכחה את האווירה בה גדלה באירופה, הדלות בכל, ההבדל בינה כיהודיה לילדי הגויים בסביבה עויינת, ולמרות כל זה הבית היה תמיד מסודר, אוכל לא חסר, ותמיד התלבשה יפה.
השנים הראשונות ברובע ברונקס שבעיר ניו-יורק היו קשות מאוד. הם גרו בשכונת עוני רק של מהגרים. הרגשת הבדידות השתנתה לטובה רק כששושנה הגיעה לתנועה. אבא שלה עבר משבר קשה במיוחד כי הוא לא נקלט בעבודה מחוסר מקצוע. לעומתו, אמה נקלטה על הצד הטוב ביותר. היא התחילה ללמוד אנגלית, היתה פעילה בחוג דוברי הונגרית בארגון "הדסה", ותמיד שמרה על הופעה נאה. כניסתה של שושנה לתנועה היתה מקרית אך טבעית ביותר, ומיד מלאה את חייה בתוכן. עם הרקע הציוני שלה היה לה קל להשתלב בפעילויות השונות בקן, וגם לפתח תכונות אופי שלה בכיוונים שונים. עוד באירופה היא אהבה לרקוד ובניו-יורק מצאה את דרכה ללהקת הריקוד של מרתה גרהם. זה גם אפשר לה להעמיד מופעים של ריקודים ארץ-ישראליים ואמנותיים במסיבות. בגיל 18-17 שושנה קיבלה על עצמה הדרכת נוער ושליחויות בערים אחרות, היא יצאה להכשרה בחווה של התנועה והתחילה לעבוד בענפים חקלאים ואפילו עבדה על טרקטור. השתתפה בקורס חקלאי באוניברסיטה לא רחוקה. כשהחווה נמסרה לקיבוץ ד' הוקם בית משותף בעיר בלטימור וגם שם היא התפתחה בתחומים שונים, תמיד בהכרה שהיא מתכוננת לחיי קיבוץ.
ב- 1946 היא עלתה ארצה וב- 28 ליוני הגיעה לראשון לציון. ההעברה לחצור היתה לפי רוחה. התנאים הפיזיים הקשים לא הפריעו לה. עבדה בפרדס ובגן ירק הרבה שנים וגם רקדה. היו אלה שנים טובות עבודה.
בזמן מלחמת העצמאות נשארה בחצור והיתה מפקדת עמדה. היא היתה מאושרת שהיתה לה הזכות להשתתף ברגע ההיסטורי של הקמת המדינה. בחצור שושנה פגשה את צבי ויצרה במשותף משפחה. נולדו להם שלושה בנים; עמרם, עפרון ורענן.
היא קיבלה על עצמה טיפול בחברת נוער "אורנים" וליוותה אותם מהתחלה עד לסיום. במשך 8 שנים עבדה במטבח, ארגנה את הקומונה בזמן ההעברה מהצריף לבנין. עבדה במזכירות הטכנית. למדה ברופין ריכוז שירותים והיתה רכזת השירותים הראשונה בחצור. היא היתה פעילה ברוב הוועדות המרכזיות בקיבוץ כמרכזת או כחברה בהם: תרבות, חגים, חברה, שיתוף, צריכה וכלכלה – ובכל התקופה הזו המשיכה לרקוד הן כמכינת ריקודים וכמשתתפת בהם.
היא אף פעם לא העלתה על דעתה את השאלה אם להמשיך בחיי קיבוץ. זה היה מובן מאליו. אחרי שצבי נפטר שושנה המשיכה לעבוד במזכירות למרות שמצב בריאותה הדרדר מאוד. היא לא התלוננה אף פעם ותמיד ענתה "יהיה טוב" כששאלו אותה מה שלומה. כולנו כואבים את הסתלקותם של הזוג הנהדר הזה.

יהיה זכרה ברוך!