הנה הזגוגית – שמה צלול משמותינו ומי בקיפאון הרהורה יעבור? על קו מפתנה כמו על סף נשמתנו הרעש נפרד מהאור. כך מתאר אמן המלים, אלתרמן, את מהותה של הזכוכית, החומריות והאפקט שלה. זה החומר הנוצץ, השקוף, הגמיש, השביר והמתמסר, המפיץ את האור וכולאו… לא לשווא הוא מלווה את האדם משחר עיצוב החומר באש. כמו הברזל והקרמיקה. מיום שלמד האדם להקיף את עצמו באסתטיקה הוא מצא בזכוכית הרבה עניין ליצירת כלי פולחן ועיצוב האור החודר לבית. חומר הזכוכית הוא המשותף גם לתשעת האמנים שהזמין איתן הול להציג בחברתו בתערוכתו בגלריה הלבנה. כולם מפסלים בזכוכית, אמנים שמבטאים את עצמם ,את היצירתיות שבהם בחומר השקוף השברירי הזה. מכאן הם נפרדים לדרכים שונות ומרהיבות של עיבוד הזכוכית. מניפוח ליציקה, להפלה והתכה או שילובים מרהיבים ביניהם. גם נושאי היצירה שונים, מדימויי טבע וחיקויי מוצרים שימושיים למופשט המשאיר את החומר לדבר. איתן מבאר: יש לי רעיון, אני מתחיל לעבוד עם הזכוכית ומגיע למקום אחר, מופשט לגמרי – החומר מוביל אותי והמיומנות שלי מושכת לביצוע מאתגר. כזכור, איתן הציג בעבר יצירת זכוכית שכולה חלל, עטיפת מתנה כשרק הסרט החובק אותה קיים והשאר מדומיין…. אמני הזכוכית המציגים בתערוכה: אנה גוטיה, ענבל יניב, מעין פייגין, שלומי טל, אפרת יקוטיאל, רונית דגן, ליאור וגימה, בני קדם ודניל קונדרטייב. אז זוהי הזמנה לדיסקו, בו האורות חוגגים, אולי זוהי הקריאה אלינו לדעת שוב את שמחת האמנות. חג חירות שמח