נולדה  בווילנה, פולין
עלתה ארצה בשנת 1937
נפטרה  בקיבוץ חצור, ישראל

בתם של בוניה ושמעון מירקין
אשתו של זאבל’ה ז”ל
אימן של בינה, מיה ותמר

קורות חיים:

נחמה נולדה בווילנה, פולין, בשנת 1917. הוריה הגיעו לפולין מרוסיה לפני מלחמת העולם הראשונה. לנחמה היו אח בוגר, לובה שעלה ארצה והקים משפחה, ואחות צעירה לאל’ה שנספתה עם הוריה בשואה.

להוריה היה בית חרושת לשוקולד, וופלים וסוכריות בשם “מיר” (קיצור שם המשפחה מירקין). מצבם הכלכלי היה טוב. הבית היה מסורתי אבל לא דתי. אביה הלך בכל שבת לבית-הכנסת ונחגגו בבית החגים היהודיים. אביה היה ציוני ותמיד דבר על עלייה ארצה.
נחמה למדה עברית מכתה א’ ועד סוף התיכון. היא למדה בגימנסיה “תרבות”.
מכיוון שהתברכה בכתב-יד יפה באופן מיוחד, היו מראים את מחברותיה בכל ביקור רשמי בבית-הספר ואף נדרשה לכתוב את כל תעודות סוף השנה לתלמידים.
בגיל 14 הצטרפה לתנועת ה”שומר הצעיר” בווילנה שמנתה כ- 1000 חניכים.
ב- 1937 יצאה להכשרה אך הוריה העדיפו לקנות לה כרטיס עלייה לארץ.
בכתב ידה ובעברית רהוטה יצרה קשר עם חנה מייזל, מנהלת ביה”ס החקלאי לבנות בנהלל ונשלחה עבורה “דרישה” לעלות לארץ. היא עלתה ביחד עם טובה צירקין.
שלוש שנים למדה חקלאות בנהלל, עבדה בגן הירק וחכתה לחברי הגדוד שלה (שלימים נספו כולם בשואה). בעזרת לובקה היא יצרה קשר עם חברי קבוץ ג’ בראשון לציון.
עם הצטרפותה לקבוץ, נשלחה עם חברים אחרים לפלוגה בבית-גן על-מנת ללמוד ולנהל חיים חקלאיים ולהכיר את הגליל.
כשהחליטו לשלוח את חברי הקבוץ להקים את המצפה הראשון בנגב, יצאה לקורס אלחוטאיות והצטרפה כ”אשה הראשונה בנגב” למצפה כאלחוטאית, כרושמת אקלים וכחקלאית בגן הירק הנסיוני. מכשיר המורס היה מוסתר ותפקידה היה ליצור קשר שלוש פעמים ביום עם מצפה רביבים ובית אשל. את המדידות של האקלים וטל הלילה, רשמה ושלחה לפרופסורים באוניברסיטה העברית.
בכתב ידה המיוחד נתבקשה לכתוב במשך שנתיים עיתון שבועי המדווח על הקורה במצפה. שלוש שנים בגבולות היוו עבורה הרגשת שליחות בתקווה שהניצולים שיגיעו מאירופה יוכלו לבוא לחיות שם. במשך שנות מלחמת העולם השנייה לא היה לה קשר עם משפחתה ולא ידעה מה עובר עליהם. התברר כי כל משפחתה העניפה מצד אמה הושמדה בשואה.

ב- 1946 משהוחלט שמפרקים את גבולות ועולים להתישבות בחצור היתה בין הראשונים.
את זאבל’ה, שהיה חבר קבוץ גל-און, הכירה אחרי ששירת בבריגדה, ותוך כדי בניית ביתם בחצור נולדה בינה וכעבור שנתיים מיה.
נחמה המשיכה לעבוד כחקלאית, במיוחד בפרדס, וכשנולדה תמרי עברה לעבוד במוסד החינוכי עם ילדי קבוצת “שיבולים” ובמתפרת “חצור-לטף”.
נחמה היתה אשה אמיצה, אוהבת מוזיקה ותאטרון, תפרה בזמנה הפנוי שמיכות וכובעים לתינוקות, השקיעה זמן רב בעבודתה בגינה מטופחת ואהבה שוקולד וופלים מילדותה.
שלושים השנים עם זאבל’ה והבנות היו מאושרות ביותר, אך מחלתו של זאבל’ה הביאה למותו בטרם עת. שנים רבות היתה אלמנה וגידלה לתפארת את המשפחה המתרחבת, את לידת הנכדים והנינה. עם השתנות הקיבוץ למדה אף להנות מחיי הרווחה .
אהבה לחיים וערכים רבים השאירה לנו ויותר מכל את האחדות וכוחה של המשפחה.

הבנות