נולד בהילברון, גרמניה 
עלה ארצה ב 1934
נפטר בקבוץ חצור, ישראל 

בנם של קלרה ונתן מרשל
בעלה של לאה ז”ל
אביהם של נמרוד, שוש ובועז

קורות חיים:

גיורא נולד בהילברון גרמניה ב- 1917 בשם לודוויג מרשל ובחיבה לוץ. יהודי העיר הגיעו מספרד דרך צרפת הרבה שנים לפני גירוש יהודי ספרד.
בית המשפחה היה חילוני ליברלי והם הרגישו כאזרחי גרמניה ובני דת משה. לאבא היתה חנות לממכר מטריות, מקלות הליכה, מקטרות וכל צרכי הגבר המכבד עצמו. אמא עזרה בחנות וחינכה את שני ילדיה פריץ ולוץ לאהבת מוסיקה ולתרבות הגוף. היא עצמה היתה שחקנית טניס מצטיינת.
הילדים למדו בגימנסיה הומנית “קלאסית” לטינית, יוונית, אנגלית וצרפתית. גיורא היה ספורטאי מצטיין, אצן למרחקים קצרים, והתאמן בנבחרת הנוער הגרמנית לקראת אולימפיאדת מינכן 1936.
ב- 1933 בהיותו בן 16 החליט גיורא לעזוב את גרמניה. הוריו קבלו את החלטתו. חבר הביא לו חוברת על עלית הנוער, והוא נסע למחנה נוער בברלין לבדוק במה מדובר.
אפרים הררי מתאר איך גיורא הופיע שם, תושב עיירה דרומית קטנה, ומדבר בדיאלקט שונה. מאז נקשרו השניים בידידות איתנה שנמשכה עד היום.
ב- 34 יצאה קבוצת הנערים של הנריטה סולד וגיורא בתוכם ברכת לטריאסט ומשם באוניה לנמל חיפה. עם הגיעם יצאה הקבוצה לקיבוץ “תל יוסף”.
גיורא, שלא התחנך בתנועת נוער, נמשך יותר לקבוצת חניכי השומר הצעיר, שחיפשו קשר לתנועה בארץ. טיולי הרגל לבית אלפא, המפגשים עם מאיר יערי וחרותי במרחביה עזרו לו לעשות את ההחלטה.
ב- 36 הובטח לקבוצת הנערים שכללה את אפרים, דן צירקין, גיורא, אילנה בארי, נעמי פרנקל ושאול (של יוהנה) לייסד את קיבוץ ארצישראלי ג’.
באותן שנים לא היו אדמות להתיישבות והקיבוצים ישבו זמנית במושבות עד שיעברו לישוב הקבע. קיבוץ ג’ ישב בראשון לציון בעין הקורא, וגיורא התחיל בחייו הציבוריים והיה לגזבר הראשון.
ב- 43 נשא לאשה את גליליה לבית קטינקא ונולד בנם נמרוד וב- 46 נפרדו דרכיהם.
באותן שנים הוחלט ליישב את הנגב ועל קיבוץ ג’ הוטלה המשימה. גיורא היה בין 13 הבחורים שירדו לכבוש את המדבר ולהקים את “גבולות”. שם עסקו הבחורים והבחורות הצעירים בניסויים חקלאיים להפרחת השממה.
ב- 47 נשא גיורא את לאה לבית ליטבק ונולדה שוש, ואחריה בועז. בשנים אלו עבד גיורא בגן הירק שבחצור. באותה תקופה נבחר גיורא לייצג את הקיבוץ הארצי בדיונים שהתקיימו עם ממשלת גרמניה על הסכם השילומים לנפגעי הנאצים והיה בין מעצביהם.
בשנת 61, בצו התנועה, נקראה המשפחה לשליחות השומר הצעיר בצ’ילה. בשלוש שנות השליחות התלכדה המשפחה. היו אלו שנים מדהימות של עשייה חינוכית בתנועה, בבתי הספר היהודים, בקהילה היהודית ואפילו פעילות סודית עם “המוסד”.
בשנים אחר כך היה פפה מעורב בפעילות במרכז אמריקה והעביר קורסי קואופרציה למקומיים. הוא יצר קשרים ענפים עם נציגי הממשל של אותן מדינות.
בגיל 60, בבדיקה שגרתית, התגלה סרטן והוא עבר כריתת קיבה. שנתיים נמשכו הטיפולים עד להחלמה מלאה. רק לאחר מכן גילתה לנו ממה שהיא סובלת כאבים קשים. שלושה חודשי סיוט, סבל וכאב עברו עליה ועלינו ומחר ימלאו 24 שנים לפטירתה.
פפה מאן להינחם ועם השנים שקע בבדידות סגפנית עם מוזיקה וספרים. עם כל כאבו הוא אהב בלי גבול את נכדיו, זכר כל תאריך וכל אירוע ורצה תמיד לברך ראשון. כולם החזירו לו אהבה רבה עד יומו האחרון. בשקט ובצנעה, כמו שחי את ערוב ימיו בלי להיות לנטל ולטורח, עזב אותנו לעולם שכולו טוב, אך תמיד יהיה עימנו.

ליקטה ורשמה שוש