דוד פרנק

18/02/1919
18/10/2010

נולד בטאמאשי, הונגריה
עלה ארצה בשנת 1949
נפטר בקיבוץ חצור, ישראל 

 

בנם של זאב ומרים פרנק
בעלה של חוה ז”ל
אביהם של רונית ועמית

 

 

 

קורות חיים:

נולד ב-18.2.1929 בעיירה טאמאשי בהונגריה, שמנתה כשמונת אלפים נפש, מתוכם כ-80 משפחות יהודיות. (לאחר המלחמה שבו לעיירה בחיים 7 אנשים בלבד, ביניהם דוד ואחותו). בן למשפחת חייטים, מקצוע שעבר במשפחה מדור לדור.
לפני המלחמה החל ללמוד בבי”ס מקצועי לחשמל אך נאלץ להפסיק את הלימודים עקב פרוץ המלחמה והצורך של כל יהודי להוכיח את עובדת היותו עובד. עבד בעסק המשפחתי כחייט עד שנלקח למחנות ב-19 במרץ 1944.
במהלך המלחמה שהה במחנות ההשמדה אושויץ, בירקנאו, בוכנוולד, חווה הרבה מאוד זוועות ועבר שבעת מדורי גיהינום. האופטימיות שכל כך אפיינה אותו, נתנה לו להאמין שיצליח לשרוד את התופת ולזכות להגיע חי ליום השחרור. השתחרר במחנה טרייזנשטט במאי 1945, כשהוא בן 16, יתום מכל משפחתו, שוקל 28 ק”ג. מאוחר יותר הוא פגש את אחותו ששרדה גם היא את המלחמה והם בקשר הדוק במשך כל השנים. אחותו נשארה לחיות בהונגריה.
את לימודי החשמל השלים כאשר חזר מהמחנות בגרמניה, לבד, כיתום ללא משפחה ותמיכה. לאחר המלחמה התגורר בבית השומר הצעיר בבודפשט, דבר שאפשר לו את סיום הלימודים וקירב אותו לרעיון העלייה ארצה.
דוד עלה ארצה באוניה עם תנועת השומר הצעיר ב-27 למאי 1949 והגיע לקיבוץ חצור להכשרה, עם גרעין “יחיעם”, גרעין שמאוחר יותר ב-1951, הקים את קיבוץ דביר.
בקיבוץ דביר נשא את חוה אשתו, אותה הכיר עוד בבודפשט, אבל לא עלה יחד איתה לארץ. הוא פגש אותה שוב בדביר כשהיא הגיעה יחד עם חלק נוסף מהגרעין שהצטרף בשלב יותר מאוחר, לאחר שסיימו שליחות מטעם השוה”צ בחו”ל. דוד וחוה חיו בדביר עד 1962 ואז חזרו לחצור לאחר בעיות חברתיות בין המייסדים בדביר, שבעקבותיהן החליטו לעזוב.
ב-1989 התאלמן מאשתו חוה שנפטרה לאחר מחלת הסרטן ומאז חי בגפו.
כל השנים עד 2007, עבד כחשמלאי ב”אמן” וראה במקצועו מעבר לעיסוק – שליחות. השעות ב”אמן” לא נספרו ולא היו עבורו יום, לילה, חג או שבת. כשהיה צורך להגיע כדי לתקן תקלה, היה מגיע מבלי לשאול למה או למה עכשיו. ראה ב”אמן” את ביתו השני ומשפחתו השנייה. האמין בכל לבו בערך העבודה כערך עליון בחיים בכלל ובחיים בקיבוץ בפרט.
ילדים: רונית ועמית. שניהם נולדו בקיבוץ דביר ועברו עם המשפחה לחצור. שניהם נשואים ולא חיים בחצור.
נכדים: חמישה, כולם בנים.
בשנת 2008, רונית והבנים הוסיפו לשמם את השם “פרנק” בנוסף לשם המשפחה ארליך, במטרה לשמור ולהמשיך את עץ המשפחה בדורות הבאים ושההישרדות של דוד בשואה לא תהיה לשווא – משפחת פרנק שרדה!
דוד נפטר ב-18.10.10. על מצבתו כתבנו בין היתר: “אוד מוצל מאש, מצניע לכת והטוב באדם…” משפט המאפיין את תכונות אופיו הבולטות.
יהי זכרו ברוך!

נכתב על ידי רונית פרנק ארליך – בתו

התחבר אל האתר
דילוג לתוכן