נולד בניו-יורק, ארה”ב עלה ארצה בשנת 1946 נפטר בקיבוץ חצור, ישראל
בנם של איידה ומיכאל פו’רגנג בעלה של סילוויה אביהם של דוד, רותי ומרים
קורות חיים:
ההורים של יצחק פורגנג-קדם היגרו לארה”ב מהעיירה זבורוב אשר בגליציה, אז בתחומי האימפריה האוסטרו-הונגרית, היום באוקראינה. אביו עבד כפועל בענף המחט ומאוחר יותר פתח חנות מכולת, אשר הפכה עם הזמן לעסק סיטונאי, שפרנס בכבוד את כל המשפחה. יצחק נולד בניו-יורק, הרביעי מחמישה. אחותו הצעירה מילי, נפטרה שבועיים לפניו בפלורידה. אביו היה יהודי דתי, אורתודוכסי מודרני וציוני נלהב, פעיל בקהילה, בבית הכנסת ובתנועה הציונית. יצחק סיפר, שבשנות ה- 20 כאשר ביקר חיים וויצמן בניו-יורק, עלה אביו על הבימה בריצה וזכה ללחוץ את ידו. יצחק למד עברית וקיבל חינוך יהודי מסורתי וכללי. מכל אחיו היה היחיד שסיים לימודים גבוהים – הילד המוצלח, ההבטחה הגדולה. הצטרפותו לתנועת “השומר הצעיר”, שהיתה בשנים אלה בשיא פריחתה, שינתה את דרכו בחיים ואת עתידו. השנים בתנועה ועד העליה ארצה התאפיינו בפעילות אינטנסיבית בלתי פוסקת. יצחק ראה בקניית חוות ההכשרה בהייטסטאון, ניו ג’רסי, את שיאה של פעילות זו, אשר גם זימנה לו חוויה מיוחדת במינה – שהות של יום שלם במחיצתו של אלברט איינשטיין, אשר שהה באותן שנים בפרינסטון, והוזמן לטקס הפתיחה של ההכשרה. ב- 1940 נישאים יצחק וסילוויה לאחר שהיכרו זה את זו עוד בגיל 16 במסגרת קן השוה”צ בברוקלין. דוד נולד ב- 1945. בשנות המלחמה הם חיים בקומונה עירונית, תחילה בבולטימור ואחר כך בניו-יורק. יצחק מגוייס למאמץ המלחמתי ועובד כחרט בבית חרושת. בסוף 1946 עולה המשפחה ארצה. רותי נולדה בתחילת 1947 ומרים תבוא לעולם ב- 1953. המפגש עם חיי היום יום בקיבוץ איננו קל; התנאים הפיזיים הקשים, החינוך המשותף הטוטאלי, עיקרון השיתוף הקיצוני והנטיות הסטליניסטיות – כל אלה לא נפרטו לפרוטות בחלום ההגשמה. אולם, מהר מאוד לקח יצחק חלק בהקמת התעשייה הצעירה. הוא נשלח לארה”ב לקנות מכונות ובשנים הבאות תמיד יעסוק בתחום זה – מפעל “אמן” בדרך כלל, ולבסוף גם “סולבר”. יצחק תמיד שמר על זיקה עמוקה ליהדות. הוא אהב להאזין לפרקי חזנות והרגיש נוח בעת התפילה או העלייה לתורה בטקסי בר-המצווה של נכדיו. יצחק גם האמין בעומק ליבו בצדקתו של הרעיון הסוציאליסטי. עבורו התגלם רעיון זה בנכונות לפעול ביחד וברצון לקיים בעלות משותפת על נכסים ואמצעי ייצור לרווחת הפרט והחברה. יצחק האמין בחיוניות של הקיבוץ כארגון חברתי וכלכלי וכדרך חיים הולמת לעם היהודי הבונה מחדש את עתידו בארץ ישראל. ואכן, למען מטרה זו הקדיש את כל חייו, ואיתה גם היה שלם מבחינה נפשית, וזאת על אף שמטבעו לא היה איש חברה. יצחק היה אופטימי באופיו וניסה למצוא את היסוד החיובי שבמצב נתון. תכונה נוספת חשובה לחיים המשותפים, עליה הקפיד לא אחת, היתה השימה על מידה סבירה של אובייקטיביות בניסיון להגיע לגיבוש עמדה, להחלטה צודקת או לפשרה. כואב הלב ובוכה על שנות חייו האחרונות בהן חלק מאישיותו – עולמו המנטלי, אבד לו ולנו. יהי זכרו ברוך.
באהבה מכולנו, סילוויה, דויד, רותי, מרים ובני משפחותיהם.