נולדה במישקולץ, הונגריה 
עלתה ארצה בשנת 1941
נפטרה בקבוץ חצור, ישראל 


בתם של נלה והרמן צימרמן
אמה של חגית

קורות חיים:

לאה נולדה בעיר השדה מישקולץ בהונגריה. היה היתה תלמידה טובה ולמרות מצבה הדחוק של משפחתה זכתה לסיים גם בית ספר למורים. היא היתה חברה פעילה בקן המקומי וכאשר הלחץ האנטישמי הביא לחיסול קיני השדה עברה לבירה והמשיכה את פעילותה התנועתית. כאשר סופחה סלובקיה להונגריה נשלחה לאה לעודד וליצור קשרים עם חברי התנועה שם.
לאה היתה בהכשרה ועלתה ארצה ב- 9 לאפריל 1941. עם חבריה לגרעין שהתה בקיבוץ דן ומשם עברה לקיבוץ ו’ שבנחלת יהודה. ב- 1943 התקבלה לאורחות בקיבוץ ג’ בראשון לציון.
בקיבוץ עבדה בגן הירק. היא למדה נגרות ולימים נהגה לבנות את מסגרות ציוריה במו ידיה. שנים רבות עבדה במחסן הבגדים.
ואולם כל מעיניה היו נתונות לאמנותה – לציור, וציוריה העליזים היו מקור הנאה לחברים רבים. בשאיפתה להעמיק באמונתה נסעה לפריז ב- 1953. השנתיים בהן הסתופפה עם אמנים וסטודנטים בבית הספר “בוזאר” היו, כפי שאמרה פעם, “אחת התקופות המאושרות והמעשירות בחיי… היא נתנה לי פרספקטיבה רחבה יותר על העולם והרגשתי את ריתמוס החיים… ” בחוזרה הביתה החלה מציירת בצבעי שמן בניסיון מתמשך לבטא את ראייתה המיוחדת. “אני לא מחקה את הטבע, אלא נותנת ביטוי להרגשות שהוא מעורר בי”. היא היתה חברה באגודה הכללית של ציירים ופסלים בישראל והן בארגון הציירים של הקיבוץ הארצי. כשנתיים מילאה תפקיד המזכירה של הארגון. ציוריה הופיעו בתערוכות יחיד וקבוצתיות רבות, בארץ ובחו”ל.
ידועת חולי שנים רבות וזקוקה לטיפולים חוזרים, התמידה לא למלא את ימי הציור שלה בעבודה אינטנסיבית, שקועה תמיד בהכנת התערוכה הבאה. בזמן האחרון החלה בניסיונות חדשים בליתוגרפיה.

עד שבאו הימים הקשים שהסתיימו בפטירתה.