נולד בברלין, גרמניה 
עלה ארצה בשנת 1934
נפטר בראשון לציון, ישראל 

בנם של יחיאל והדסה קניגסברג
בעלה של חוה 
אביו של אהוד חסד

קורות חיים:

שאול היה בן למשפחה של יהודי מזרח אירופה בגרמניה, אשר עקב התנאים הכלכליים הקשים הצטופפו בגטו עוד לפני שהנאצים ציוו זאת. יהודים חסרי סיכוי אלה היו הקורבנות הראשונים של הנאציזם המשתולל. רחוב מגוריו, רחוב “הגרנדיר”, שימש לנאצים סמל נגדו היפנו את זעמם המתפרץ הראשון כנגד יהודי גרמניה.
אך לא רק סביבת הגטו עיצבה את דמותו. במרחק מאות מטרים אחדים מדירתו נמצא “בית קרל ליבקנכט”, מרכז של פועלים מהפכניים. שם הוא בילה חלק מזמנו, קורא עיתוני פועלים ומקשיב לוויכוחים הסוערים.
אפשר לומר שלא מהבית או מבית ספר ציוני, גם לא בהשפעת מישהו בא שאול לקבוצה ולקן, אלא ישר מהרחוב. הרחוב היה בית ספרו ובו רכש בערנות בלתי רגילה הכרה וגישה פרולטרית בלתי אמצעית – תופעה נדירה אצל נער יהודי בן הורים אדוקים.
פשטותו הלבבית התחילה להשפיע על חברי הקבוצה והגדוד. בכל התקופות ציינה אותו חתירה בלתי פוסקת להגשמה. בהיותו בן 14 החליט לעזוב את
בית הספר: “בתור סוציאליסט עלי לעבוד”. דברי הוכחה ושידולים לא השפיעו. לאחר שלא מצא עבודה מקצועית, התחיל לעבוד באטליז עם אביו. הנער נכנס לחיי עבודה בעקשנות רבה.
עם עליית היטלר לשלטון התחילה להתארגן עליית הנוער. שאול הצטרף לקבוצה הראשונה, שנבחרה בין מאות מועמדים מכל תפוצות גרמניה. אי הסיפוק מבית הוריו, הדיכוי שיהודי התחיל להרגיש ברחוב (והוא חי ברחוב), העלו את התסיסה לדרגת הכרה. שום היסוס או פקפוק לא עיכב אותו. הוא חיסל את חשבונו עם הגולה וגמר אומר לעלות. למדריכו, אשר הביע את חששותיו בקשר לקושי להישאר חבר בתנועה בעין חרוד, בלי קשרים, אמר בעליזות: “סמוך עלי”. והוא גם לא אכזב.
בארץ, בלי כל המעצורים החיצוניים, התחילו אופיו ותכונותיו היפות להתבלט. עם בואו לעין חרוד התחיל לרקום את קשריו עם התנועה. שאול היה הנפש החיה של חברי הגדוד המפוזרים בעין חרוד, תל יוסף, תלפיות ועוד. כל הזדמנות של קשר עם חברי התנועה נוצלה על ידו. הוא דאג לקיים פעולה מיוחדת של ה”תא השומרי” בעין חרוד… יצירת הגרעין, היציאה המשותפת וההצטרפות לתנועה הארצישראלית היו בעיקר פרי מאמץ בלתי רגיל של שאול. הצטרפות זו של העולים הראשונים מהתנועה הגרמנית לקיבוץ ג’ קבעה את דרך ליתר חברות הנוער ואפשרה גם לחברים של אותה קבוצה בגולה, שנשארו בלי מסגרת חברתית, למצוא את מקומם. בעליזותו ופשטותו היה הוא בכל התקופה הזאת כוח מעודד. שאול היה בין 31 החברים אשר ייסדו את הגרעין של קיבוץ א”י ג’ במשמר העמק. הוא היה חבר הקיבוץ מיום היווסדו ב- 5 באפריל 1937 בראשון לציון.
שאול היה בין ששת החברים שנקבעו לסמינריון לשאלה הערבית. כפי שאמר פעם: “האמן לי, אם ברלינאי כמוני למד עברית, אלמד גם ערבית, שבלעדיה לא תתואר שלמות רעיונית”. הוא היה מלא שמחה על התקדמותו בלימוד השפה ועל התוכניות להתחלת הפעולה הערבית. יומיים לפני האסון סיפר כי קלווריסקי הזקן הבטיח לבקר בקיבוץ כדי להכירו.
האסון הקדים את הכל. הוא נהרג בתאונת עבודה במחצבת כורכר על יד כביש ראשון לציון – בית עובד. בנו אהוד היה אז בן ארבעה חודשים.
לאחר ימים שימש מופת לדמות של שאול בספרה של נעמי פרנקל: “שאול ויוהנה”.