נולדה בבולגריה
עלתה ארצה בשנת 1949
נפטרה בקיבוץ חצור, ישראל

בתם של יעקב ואירן
אמא של דוד בסן

קורות חיים:

סבתא בסן נולדה בבולגריה למשפחה ענפה. העוני אמנם היה בבית אך בצעירותה זרמו חייה על מי מנוחות.
למען הלימודים עברה לגור אצל סבתה בעיר פלובדיב, ושם סיימה את בית ספר אליאנס. זהו המקור לצרפתית אשר הייתה שגורה בפיה.
היא התחתנה בגיל צעיר והייתה מסורה למשפחתה ולגידול בנה ובנותיה.

באה מלחמת העולם הראשונה, והבעל בצבא ובמשך המלחמה נפטר. חייה היו קשים אך היא מצאה מן לפעילות בארגונים יהודיים וציוניים.

ב-1949 עלתה ארצה ובאה לבנה ולמשפחתו בקיבוץ. אף כי הקליטה בארץ החדשה לא הייתה קלה לא התאוננה; רבים עוד זוכרים את חדרה בצריף המרפאה של אז, חדרון קטנטן, נקי, מסודר ב”סגנון בולגרי” עם מפיות רקומות, וילונות, כיסוי, הכל מפרי עבודתה.
ידיה לא נחו. סרגה לילדים ונהנתה לראות אותם לובשים את האפודות ואת הסוודרים שלה. וכשהיה פנאי סרגה גרביים וכפפות לחברות.

התהלכה בקיבוץ בצעדים מדודים, אציליים, ראשה לבן (איש אינו זוכר אותה אחרת), לבושה בקפידה.
לילדים שעברו על ידה, ואשר בהמשך הזמן למדו לעבור במתכוון, היה לה תמיד “בונבון” או עוגית. ולמשפחה – “ארוחות של שבת” עם המאכלים הבולגריים המסורתיים, עם החצילים והבורייקס והשאר, וכולם מלקקים את השפתיים.

“פאשה דה-לה סבתא”, הייתה צוחקת; הכל במצב מלכותי…