נולד  בבטום, רוסיה
עלה ארצה ב-1921
נרצח באבו-כביר ע”י פורעים ב-כ”א אב תש”ז

בנם של מיכאל (מוניה) ושרה רוזנברג

קורות חיים:

בני נולד ב-16 למרץ 1916, בבטום אשר בקווקז. הוא עלה ארצה בהיותו בן שלוש. למד בבית הספר החקלאי במקוה ישראל. התחנך בתנועת “השומר הצעיר” והיה לחבר קיבוץ ארצישראלי ג’.בני התהלך בארץ כאיש חופשי במולדת. הוא הגן על טוהרה בפני טומאת הפשיזם היהודי ; הוא לא נרתע כיחידי בפני המון ערבי מוסת. וכך מצא את מותו כשהטנדר בו חזר לקיבוץ מתל-אביב הותקף על יד אבו כביר, והוא קפץ מן האוטו כדי לעמוד מול הפורעים פנים אל פנים.”חסון, אוהב יופי ושירה, תוסס ומתמרד. עניו וישר דרך, נלהב ומאמין עד כדי תמימות. מזיגה של כובד ראש והגות מעמיקה עם רוח קלה, שובבה. בחברה – אחד מעמודי התווך. מבטאה ולוחם לעיצוב דמותה, לכיוון דרכה, ללא סטייה ופשרה. אדם רב-אנפין…”…איננו יודעים על רגעיו האחרונים, על הבהובי המחשבות האחרונים טרם הונחתה מכת הרצח. אך מתגבשת המחשבה כי שתי תכונות היו בעוכריו : מזגו הלוהט ואמונתו באדם, גם בחייתו אדם. מי יודע אם ברגע קפצו אל ההמון הפרוע לא נצנץ בו שמץ של אמונה: “הם לא יעשו זאת…”.בקטע של מאמר לזכרו, כתב אברהם שלונסקי: “וכך, בשם נחבא זה, בני, הדפיס גם את שיריו המעטים, אשר היה בהם ניגון והרבה קשב לניגון שלו ושל זולתו, הזולת אשר אהב – והוא ידע לאהוב אדם ושירה ולהאמין בהם…”אסור להאמין במקרים אך אי-אפשר שלא להרגיש את המרמז, את הפטלי-בדיעבד שבהם. שנים-שלושה ימים לפני האסון הביא לי את שירו האחרון – “פרעות בעיר”. עקת צל קברות… / לבבות בניחוש: מי יפולח?”ניבא ולא ידע מה ניבא. זהו ניחושנו המריח את האסון בלא דעת. הוא בא”.שיריו של בני קובצו בספרון “בטרם טל” וב”ערוב היום”.