נולדה באיסטנבול, טורקיה
עלתה ארצה בשנת 1943
נפטרה בקיבוץ חצור, ישראל

בתם של יעקב ורבקה (בקי) ענב
אשתו של משה
אמם של גיורא, אמירה ונבט

קורות חיים:

ג’סי נולדה באיסטנבול שבטורקיה בשנת 1926.

היא הייתה בת יחידה. אביה נפטר כשהייתה בת שנה. סבה מצד אמא היה רב ולכן הם קיימו אורח חיים דתי. את המשפחה של אבא היא לא הכירה. בבית דיברו ספניולית – לדינו. ג’סי למדה בבי”ס אליאנס ודיברה צרפתית ובהמשך גם למדה גרמנית ואנגלית.

ג’סי הצטרפה לתנועה עקב שמועה על פלשתינה והלכה לשמוע על אפשרות לעשות עלייה לארץ ישראל, ללא ידיעת אימה.

בשנת 1943 היא יצאה מאיסטנבול לפלשתינה עם קבוצת נערים ונערות, אז הכירה את משה, שהיה חבר בקבוצה. הם התקבלו לחברת נוער בקיבוץ עין החורש ללימודים ולהכרת הארץ, ובסופם, להגשמה.

בשנת 1946 ג’סי יצאה עם הקבוצה להגשמה ב”מצפה גבולות” ושם החליפו את החברים, אותם חברים שהקימו אחר כך את קיבוץ חצור.

בשנת 1949 אחרי זוגיות עם משה ומגורים משותפים באוהל, ג’סי ומשה התחתנו ונולדו להם 3 ילדים: גיורא (1950), אמירה (1954), נבט (1959). בקיבוץ ג’סי עבדה כמטפלת ילדים ובלול.

בשנת 1963 ג’סי והילדים הצטרפו למשה לשליחות חקלאית באפריקה.

בשנת 1965 המשפחה חזרה לארץ והתמקמה באשדוד, אך הגעגועים לחיי הקיבוץ היו עזים ובשנת 1967 המשפחה החליטה להצטרף לקיבוץ חצור, שם הכירו חברים רבים מתקופת החיים ב”מצפה גבולות”.

בחצור, ג’סי השתלבה היטב בחיי העבודה והקהילה והייתה אהודה ומקובלת. היא עבדה כמטפלת ילדים ובהמשך עבדה כאם הבית של האולפן לעברית, עד לסגירתו, ואז, הצטרפה לצוות הקומונה כמחסנאית וכתופרת, עד ליציאתה לפנסיה.

ג’סי היתה אשת בית ומשפחה, מסורה לבעלה ולילדיה וכשנולדו הנכדים והנינים היתה מאושרת. טיפלה וטיפחה באהבה רבה את הגינה הגדולה שלה לתפארת ועסקה בבישול ואפיה של המאכלים מבית אמא של יהדות טורקיה-יוון-ספרד.

יהי זכרה ברוך.