ז’קו פרחי

01/08/1915
29/09/1986

נולד בסופיה, בולגריה 
עלה ארצה בשנת 1939
נפטר בקבוץ חצור, ישראל 

 

בנם של ברטה ומשה פרחי
בעלה של יהודית
אביהן של הדס ואורנה

 
 

קורות חיים:

ז’קו היה הבן הבכור של משפחה מבוססת ומעורה בחיי הקהילה היהודית בסופיה. בסיימו את בית הספר העברי המשיך את לימודיו בתיכון האמריקני, ואולם טבעו המרדני וחוש הצדק שלו דחפו אותו לעזוב את המוסד היוקרתי ולעבור לתיכון העירוני. עוד בבית הספר העברי הצטרף ז’קו לתנועת “השומר הצעיר”. הוא היה מדריך נערץ על החניכים ופעיל בספורט ובצופיות כבציונות. הוא מילא תפקיד פעיל בארגון העליה הבלתי ליגלית מבולגריה ועלה עם חבריו לגרעין באניית המעפילים “טייגר היל” והגיע ארצה בספטמבר 1939.
עם עלותו שהה ז’קו תקופת מה בקיבוץ מעברות. ב- 1940 הצטרף עם חבריו מהגרעין הבולגרי לקיבוץ ארץ ישראלי ג’.
עוד בהיותו בקיבוץ ג’ בראשון לציון גויס לפלמ”ח ושירת בפלוגה ה’. בתקופת מלחמת העולם השנייה נשלח לקורס צניחה וקשר במצרים, מטעם הסוכנות והמודיעין הבריטי, במטרה לפעול מאחורי קווי האויב באירופה. בסופו של דבר לא יצאה תוכנית זו אל הפועל.
עם חזרתו ממצרים הצטרף כעיתונאי ל”משמר” שהפך ברבות הימים ל”על המשמר”. הוא נמנה עם הכתבים הראשונים של העיתון ויסד את מדור הספורט בו. לאחר מכן היה כתב העיתון בכנסת.
במאורעות שקדמו למלחמת השחרור היה שייך לפלוגה מקובצת ששמרה על הקיבוצים גת וגלאון. בתקופת המלחמה היה מפקד חצור. הוא דאג לביטחון הנקודה באמצעות חפירת רשת תעלות מסועפת ובכך הפך היישוב למקום מוגן ומבוצר.
ב- 1974 נולדה בתו הבכורה הדס, וב- 1953 בתו הצעירה אורנה.
בתום מלחמת השחרור גויס לפעילות מפלגתית כדוברו של מרדכי בנטוב במשרד העבודה ואחר-כך במשרד הפיתוח. במסגרת עבודתו במשרד הפיתוח עבד עם זרחין בתחום התפלת מים.
במהלך שבע שנות פעילותו המפלגתית שילב גם לימודים באוניברסיטה העברית בחוגים לסוציולוגיה ומדעי המדינה. לימודים אלה סיים מאוחר יותר. לאחר סיום עבודתו במפלגה חזר לקיבוץ אולם עזב כעבור תקופה קצרה על רקע אי-הסכמה להמשך לימודיו וחילוקי דעות פוליטיים. לאחר עזיבתו חי, למד ועבד בתל-אביב במשך 15 שנה. בשנים אלה היה שותף במשרד ליחסי ציבור ופרסום והיה דובר הבנק לפיתוח ותעשיה וחברת “חלמיש” לפינוי שכונות המצוקה בעיר. ז’קו גם עסק בארגון ירידים ותערוכות שונות והיה מקורב לעולם התיאטרון והבידור. במשך זמן מסוים שימש כעורך בפועל של הבמה לבעיות המזרח התיכון, ה”ניו-אוטלוק”.
בתקופה זו גם סיים את חוק לימודיו באוניברסיטה העברית. במהלך שנותיו מחוץ לקיבוץ שמר על קשר קבוע עם משפחתו. ב- 1974 שב לקיבוץ ולחיק משפחתו. בקיץ 1975 חלה. מאז ועד יומו האחרון נלחם כל יום על חייו, כשהוא מתעקש לעבוד, על אף מחלתו, שהלכה והחריפה משנה לשנה. בשנים האחרונות כבר היה חולה מאוד ומוגבל מבחינה פיזית. בכל זאת שמר על קשר עם הסביבה והמשיך להתעניין בנעשה בקיבוץ ובעולם.
 
התחבר אל האתר
דילוג לתוכן