נולד בלונדון, אנגליה
עלה ארצה בשנת 1947
נפטר בקיבוץ חצור, ישראל

בנם של בן-ציון ואיווה פורטיאנסקי
בעלה של לילי ז”ל
אביהם של מירה, דליה, דבורה ואלון

קורות חיים:

יואל פורת נולד בלונדון בשנת 1920 להורים שהיגרו מרוסיה. הוא גדל במשפחה קשת-יום ברובע מהגרים עני במזרח לונדון.
כשהיה בן 12 אביו נפטר ובגיל 14 הוא נאלץ לסיים את לימודיו ויצא לעבוד לפרנסת משפחה. עבודתו הראשונה הייתה חייטות. הוא תפר כובעים אצל הדוד שלו שהיה כובען.
בהיותו בן 19 אמו נפטרה מטטנוס כיוון שלמשפחה לא היה כסף לשלם לרופא.

באותה שנה התגייס יואל לצבא האנגלי ובאחת החופשות נסע לבקר בחוות ההכשרה של תנועת “הבונים” שאליה השתייך,  ושם הוא פגש לראשונה את לילי, שעם השנים הפכה להיות אשתו.
יחד הם ניסו לעלות לארץ ישראל אך שעריה היו סגורים בפניהם במשך שש שנים. באותן שנים עבד יואל בבניין ולמד נגרות אצל אביה של לילי.

בשנת 1947, חצי שנה לאחר הולדת בתם הבכורה מריאנה (מירה), חלום העלייה לארץ התגשם, אמנם בדרך לא לגלית.

ליואל שלושה אחים: בני, שלום ופסח. בני, שהיה חבר קבוץ חצור, הזמין את זוג העולים להתארח בקבוץ. הקבוץ סירב לקבלם לחברות מפאת חוסר מקום. כשארגז כלי הנגרות של יואל הגיע מאנגליה נמצא מקום והם התקבלו לקבוץ.

במשך השנים עבד יואל במקצועות רבים: רועה צאן, רפתן, תברואן, חצרן, נגר ולבסוף סנדלר.
בשעות הפנאי הוא היה פעיל מאד בחיי התרבות של הקבוץ. כתב פיליטונים בחגים ובאירועים שונים. זכה לא פעם בפרסים על התחפושות המקוריות שלו, ובכל שנה הכין חנוכיה מקורית מטעם הענף שבו  עבד, שזכתה לא פעם במקום הראשון.

במשך השנים נולדו במשפחה דליה, אלון ודבורה.

יואל חי עד גיל 95 ועד ימיו האחרונים שמר על צלילות וחוש הומור.

הוא מת במיטתו שבביתו בקבוץ חצור.

יואל השאיר במותו 4 ילדים, 13 נכדים, 16 נינים.

יהי זכרו  ברוך!