נולד בתוניסיה
עלה ארצה בשנת 1961 
נפטר בחצור, ישראל

בנם של דוד ואידה ז”ל
בעלה של ביני
אביהם של דוד, מירית ונוה

קורות חיים:

ראיון עם סבא יונתן, אבא של אמא (מתוך עבודת שורשים של הנכד עומר דגני).

סבא נולד בתוניסיה בשנת 1942 ב-22 לנובמבר לאידה ודוד זרח. סיפור הלידה של סבא הוא מעניין במיוחד. הוא נולד במהלך מלחמת העולם השנייה, בדיוק עם כניסתם של הגרמנים לתוניס. הרופא, שהיה קומוניסט, פחד מאוד ורצה לברוח. הוא מיהר כל כך להוציא את סבא, שהוא משך אותו עם מלקחיים מיוחדות וברח. סבא יצא עם ראש של חייזר ארוך מאוד והבהלה הייתה גדולה.
הסבתות התוניסאיות לא איבדו שליטה וקשרו את ראשו בצעיף חזק, בכדי להחזיר לו צורה של עיגול. תודה לאל הכול הסתדר בסוף (כל עוד שסבא לא קירח).
לאמא של סבא קראו אודט (אידה) סממה ולאבא שלו קראו ויקטור(דוד) זרח.
דוד שלי נקרא על שמו קוראים לו דוד זרח.
לסבא היו שתי אחיות ז’יזה (חנה) ומרטין (עדנה) ואח אחד פול (גיורא).
סבא היה הבכור במשפחה. הוא היה תלמיד מצטיין והיה חבר בתנועת השוה”צ בתוניס. כשסיים את התיכון עבד כמורה. בגיל 18 הוא היה אמור לצאת לצרפת במסגרת השוה”צ, אבל בגלל שעבד כמורה לא יצא בסוף, כי לא הרשו למורים לצאת מהארץ. כשמשפחתו עלתה ארצה סבא פחד מאוד שלא יתנו לו לצאת מתוניס, כי היה מורה ולכן הוא זייף את המקצוע שלו בתעודה והתפלל שלא יעלו עליו. הרבה שנים אחר כך הוא עוד פחד לצאת למדינות ערב, כי חשש שיעצרו אותו. המשפחה עלתה ארצה בשנת 1962 לקיבוץ חצור.
סבא היה בן 19. כשהגיע לקיבוץ עבד סבא כרועה צאן, לימד ריקודי- עם באולפן והכי חשוב היה לו תנור בחדר (ראו נושא מורחב). באותם ימים לא היו לכולם תנורים בחדרים. סבתא שהייתה באולפן נמשכה לסבא ולתנור וכך התחיל סיפור האהבה. סבא וסבתא התחתנו בשנת 1966 ברבנות בגדרה ואחר כך חגגו במועדון הקיבוץ. נולדו להם 3 ילדים דודו, מירית ונוה.
סבא למד במשך השנים תואר ראשון ושני בתולדות עם ישראל. הוא עבד בתפקידים שונים בקיבוץ: ריכז את ענף הלול, היה רכז ועדת חברה ומזכיר הקיבוץ. הוא יודע 5 שפות – עברית, צרפתית, ערבית, גרמנית ואנגלית ומאוד אוהב אקטואליה, קולנוע, לשחק במחשב משחקי קלפים, לבשל ולעבוד בגינה.
בתור ילד קטן מאוד אהבתי להשתולל עם סבא, לטייל, ללכת איתו לבקר את האפרוחים בלול ולטייל למשק הילדים. סבא היה בא לאסוף אותי אחר הצהריים מהבית ולוקח אותי לבריכה. הוא היה מביא תיק מלא באוכל וקורא לזה “צידה”. סבא היה זורק אותי למים בצורות שונות של פגזים.
אני מאוד קשור לסבא שלי והיה לנו קשר מיוחד.