נולד באוקראינה 
נפטר בקבוץ חצור, ישראל 

בנם של מרים ואברהם
בעלה של שרה ז”ל
אביהן של דינה, דפנה וראומה

קורות חיים:

ישראל נולד ב- 1918, עבר את כל המאה ה- 20 והספיק עוד להציץ במאה ה- 21.

כשמדפדפים בדפי העדות האישית בארכיון הקיבוץ כאילו מפענחים קוד סודי על חייו.

ישראל נולד באוקראינה בעיירה ובה עשרת אלפים נפש (יהודים ונוצרים) לא רחוק מצ’רנוביל.

אביו עסק בענייני ציבור ולאחר המהפכה הבולשביקית, במהלכה אב המשפחה ישב בבית הסוהר בגין היותו ציוני, המשפחה מקבלת סרטיפיקט ועולה לארץ ישראל. בראשית דרכה גרה בעכו, והילד ישראל מגלה במשחקים עם ילדים ערבים את המציאות הכל כך מורכבת של שני העמים על פיסת קרקע כל כך קטנה.

ישראל מגלם בסיפור חייו את הציונות היפה בהתגלמותה.
בגיל צעיר היה חבר בתנועת הצופים, עבר לשומר-הצעיר והיה ראש קן ברחובות.
בגיל 21 הצטרף ל”הגנה” ומאוחר יותר בידיעותיו בערבית ובהתמצאות בשטח הובילו אותו ליחידת המודיעין בצה”ל.

ב- 1939 הצטרף לקיבוץ ארץ ישראלי ג’ בראשון לציון והיה מבין מקימי הנקודה “גבולות” ולאחר מכן “חצור”.

בקיבוץ ישראל מילא תפקידים רבים ביניהם: מודד, מסגר, נהג, מחנך, מדריך חברות נוער, גזבר, מזכיר קיבוץ ושנים רבות עבד בהנהלת-חשבונות. בזמנו הפנוי אהב את טבע הארץ והכיר את דרכיה.

יחד עם שרה, חברת הגרעין האמריקאי, הקים משפחה ובה שלוש בנות: דינה, דפנה וראומה, כשלאחר מכן הגיעו הנכדים: אורן, איילת, אופיר, עקיבא, אבינועם, נועם, גבריאל ולביא.

אחת מתכונותיו הבולטות של ישראל היתה היכולת לקבל שינויים (אפילו אם לא אהב אותם) הן במסגרת המשפחה עם כל השינויים שבנותיו הביאו, והן עם השינויים הגדולים שעברו על הקיבוץ. תמיד ניסה להתאים את עצמו, על אף הקשיים.

היה אדם צנוע ביותר לצרכיו האישיים ואדם רחב לב בנתינה לאחרים. איש של ספר ושיחה, איש משפחה מעורה, שהקפיד להיות מעורב, קשור וקשוב לכל הנעשה במשפחה המפוזרת והקפיד להיות בכל אירוע של נכדיו.

ישראל חי בחצור 67 שנה. היה גאה ברעיון הקיבוצי ואהב את חיי הקיבוץ עד יום מותו.