נולד בסופיה, בולגריה
עלה ארצה בשנת 1944
נפטר בקיבוץ חצור, ישראל

בנם של ניסים ולאה כהן
אבא של נני כהן

קורות חיים:

משה כהן נולד בסופיה אשר בבולגריה. הוא היה הבכור וכינויו זה “בכור”, היה שגור בפי בני משפחה ומכרים. אצל משפחה ספרדית לא היה הבכורה רק תואר כי אם גם מקור כבוד וסמכות. ואולי על כן היה לו קשה לסבא משה להסתגל לרצון ילדיו לברור לעצמם את דרכם כרצונם.

בן למשפחה בעלת הכרה יהודית לאומית היה.
משאת נפשו של אביו היתה שיבת ציון, ובניו אף אפשרו לחיות בירושלים ולהתמסר לתפילה. משה כהן היה ציוני נלהב ומסור. כאחד הציונים הראשונים בסופיה היה מקבל את פני אוסישקין, סוקולוב ומנהיגים אחרים כל אימת שביקרו בעירו. הוא גם מילא תפקידים שונים בהסתדרות הציונית, בקרן הקיימת ובקרן היסוד. את שלושת ילדיו שלח לבית ספר עברי ותבע מהם לדבר עברית בבית.

פרנסתו היתה במסחר אך היתה לו אהבה גדולה לטבע ולנוף והיה מבלה שעות רבות כל יום א’ (השבתון הכללי) בגינתו בחצר בית המשפחה, גוזם עצים ומטפח פרחים…

אף על פי שציוני נלהב היה ואף היה מעונין שבניו ילכו ל”שומר הצעיר”, לא היה מאושר כשלמד שהם מתכוונים ללכת לקיבוץ. ואולם, כאשר הוא ובת זוגתו עלו ארצה ב- 1944 היה ברור לשניהם שהם מטרפים לבנם. את ראשית צעדיו עשה עוד בראשון לציון ועבר לחצור לאחר ההתיישבות. התנאים היו קשים מאוד באותם ימים ראשונים, אך הוא גילה כושר הסתגלות בלתי רגיל בהתחשב בגילו.
מתוך הזדהות עם הקיבוץ אפילו החליט להפסיק את העישון; החליט וקיים.
שנים מספר, כל עוד עמדו לו כוחותיו, עבד ב”אמן” ובגינות-נוי, ועבודה זו האחרונה אהב מאוד. ואולם קשות היו שנותיו האחרונות, כאשר החולי פגע בו וכוחותיו עזבוהו, עד שבסבל רב נפרד מהחיים.