נולדה  בבליניץ, רוסיה הלבנה
עלתה ארצה בשנת 1931
נפטרה  בקיבוץ חצור, ישראל

בתם של חנה בתיה והרב שלמה יהושוע קרומר
אשתו של יעקב
אמם של אורי, יזהר ז”ל, שלומית וחנה

קורות חיים:

נולדה ביום כיפור 1918, הילדה ה-12 מתוך 14 ילדיהם של משפחת קרומר. אבא היה רבה של העירה בילינץ שברוסיה הלבנה. בגיל 11 עברה לגור אצל אחותה הגדולה, הרחק מבית ההורים כדי ללמוד ולסייע לאחות בגידול -בתה.
עלתה ארצה עם משפחתה ב- 1931 לרחובות, אבא היה רב בבית הכנסת “שונה הלכות” ושרה, בתו של הרב, הצטרפה לקן השומר הצעיר, שם גם הפכה לדמות מרכזית בקן ובתנועה. עזבה את הבית, יצאה לקן ירושלים להדרכה ופעילות, חשבה שתוכל ללמוד באוניברסיטה אך בפועל למדה בישול על מנת שתוכל לקיים את עצמה ושיהיה לה מה לאכול.
הייתה ממקימי קיבוץ ג’ של השומר הצעיר ובסוף 1939 הוא הפך לביתה. הייתה מגיעה לקיבוץ במהלך פעילותה ובאחת החופשות פגשה את יעקב יושב על הספסל. מאז הפך יעקב להיות השותף הכי חשוב שלה לאורך חייה, מעל לשבעים שנה.
שרה עבדה בקטיף תפוזים, אריזה ועבודות נוספות שנמצאו. עד מהרה נבחרה למוסדות אגודת עובדי האריזה ופעלה למען שוויון לפועלים.
ב-1941 בחצר בית הוריה, חיתן אותם אביה בחתונה משפחתית צנועה. שנה לאחר מכן נולד אורי, מראשוני בניו של הקיבוץ שבהקמה. פחות משנתיים לאחר מכן הועלתה לדיון בשיחת הקיבוץ, שסבל ממצוקה כלכלית קשה, שאלת אפשרות הקיבוץ לאפשר ילד שני במשפחה. בעוד השיחה דנה בדילמה הקשה, כבר גמלה בליבה ההחלטה שהילד שנשאה ברחמה ייוולד. ב- 1945 נולד יזהר, אח לאורי.
ב– 1949 נבחרה להנהגת השומר הצעיר, אישה יחידה בתפקיד מזכירת ההנהגה הראשית. סיימה את התפקיד כאשר כרסה בין שיניה וילדה ב- 1951 את שלומית.
את תפקידה כמחנכת חברות נוער התחילה עם חברת “אורנים” ואחר-כך הייתה מחנכת של קבוצת “ארז”, הייתה זו קבוצה של עליית הנוער. שבע שנים ליוותה את הקבוצה הזו שעד היום שומרת לה פינה מאוד חמה בלב. החתירה למצוא דרכים חדשות להוראה וחינוך הפגישה אותה עם פרופ’ פוירשטיין שפיתח את שיטת ההעשרה האינסטרומנטלית. מאוחר יותר הפכה להיות חלק מהצוות המוביל של השיטה, אחראית ליישומה באזור הדרום.
ב- 1960 בהיותה בת 42 נולדה חנה.
מלחמת ששת הימים תפסה אותה עם שני בנים בצבא. אורי הרחק בסיני ויזהר קרוב לבית, בבסיס חצור, קופץ מדי פעם לראות מה קורה, מספר על הנעשה בשטח. הייתה גאה בבנים, מצפה לכל ביקור של יזהר ומכתב מאורי. אלא ששלושה חודשים לאחר מכן התקבלה הידיעה שיזהר נפל בעת אמון טיסה. את הכאב הזה התקשתה לשאת. את הבכי שלה כתבה במילים.
למרות השכול המשיכה להיות מחוברת לחיים, לפעילות ולעשייה. העיניים כהו מראות, נותרו רק שרידי ראיה. בגיל 80 למדה לכתוב במחשב והשאירה לנו מסמך נדיר המתאר שמונה עשורים של חייה.
במהלך השניים כתבה שרה סיפורים רבים לילדים ומבוגרים. לכבוד יום ההולדת ה- 90, הגשמנו חלום משותף: הוצאנו לאור בהוצאה משפחתית ספר סיפורים נוסף, המשך למספר ספרים ולסיפורים רבים שפרסמו בכתבי עת ובמסגרות שונות.