נולדה באודסה, אוקראינה
עלתה ארצה בשנת 1954
נפטרה בקיבוץ חצור, ישראל

בתם של בתיה ואברהם יעקובר
אשתו של קלמנט שמלה
אמא של עליזה שפי

קורות חיים:

סוזן שמלה נולדה באודיסה ברוסיה בשנת 1908. משפחת יעקובר, כמו משפחות יהודיות רבות, ברחו מרוסיה בשנת 1912 והגיעה ארצה בתקווה להתיישב בה. הדבר לא נסתייע בידם; הטורקים גרשו אותם למצרים. באלכסנדריה, לשם הגיעו כפליטים, הקימו בית יהודי חם, פתוח לידידים הרבים.

שנים אלו היו שנים קשות מבחינה חומרית אך מקורבי משפחת אברהם ובתיה יעקובר עוד זוכרים כיצד הם היו מוכנים להתחלק במעט שהיה להם על מנת להושיט עזרה. וכך חונכו הילדים וסוזן בעצמה.

סוזן פגשה בבעלה קלמנט ונישאה לו בגיל צעיר. רקעה של משפחת שמלה היה שונה לחלוטין, אך סוזן מהר מאוד התחבבה על כולם ונוצרו יחסי חיבה וקירבה בין שתי המשפחות. הבית שהקימה סוזן היה בית שמח ועליז; אישיותה החיננית, חוש ההומור שלה ושמחת החיים שלה קירבו ידידים רבים לזוג הצעיר, ידידים שליוו אותם לאורך כל השנים. תרבות הכנסת האורחים, היחס הלבבי, האירוח, הבישול והאפייה, הייתה לאומנות ולשם דבר בחוג ידידי המשפחה.

סוזן היתה אמא בעלת גישה מאוד מיוחדת ויוצאת דופן בשביל אותה תקופה. לא רק אוהבת אלא גם מבינה ומתפשרת, ויודעת למצוא שפה משותפת עם בתה עליזה בהיותה נערה וחברה בתנועת נוער ציונית, עם כל הסיכונים הכרוכים בדבר בשנים ההן במצרים. לא פעם היו ידידותיה של עליזה פונות לאמה לשיחה ולהתייעצות מתוך בטחון שהיא תדע להקשיב לבעיותיהן ולעוץ עצה.

ב- 1954 עלו סוזן וקלמנט שמלה ארצה בעקבותיה של עליזה. השנים הראשונות לא היו קלות אך שוב, כאילו ללא מאמץ, התרחב חוג הידידים ונוצרה מסגרת חברתית של ידידים ותיקים ורבים חדשים. סוזן המשיכה לארח את כולם כמו תמיד. התנאים אמנם השתנו, הדירה המשפחתית היתה קטנה, אבל כל זה לא שינה את גישתה לאנשים.

הנכדים הרחיבו את החוג המשפחתי וסוזן הייתה לסבתא מפנקת, אוהבת וצוחקת. עבור עודד, אביטל ורדי היו הבילויים עם הסבים אירועים מלאי חוויות.

סוזן ליוותה את חייה של עליזה בקיבוץ ואת חיי הקיבוץ בכלל במשך כל השנים. היא אהבה להיות שותפה בחוויות הקיבוציות, באירועים השונים ובחגים.

שנותיה האחרונות היו שנים קשות לסוזן.
היא נשאה בקשיים בדרכה המיוחדת, תוך רצון לשמור על שמחת החיים ועל החיוך גם כשהיה קשה לחייך, ועל הקרבה לחברים ולשכנים, והכל תוך דאגה עמוקה וטיפול מסור ואוהב בבעלה.

כזאת היתה וכזאת נזכור אותה.