נולדה באיקיקיה, צ’ילה
עלתה ארצה בשנת 1963
נפטרה בקיבוץ חצור, ישראל

בתם של דוד ושרה מאכליס
אשתו של מיכאל ז”ל
אימם של דוד, שמואל ואלון

קורות חיים:

רוסה ביאטריס מאכליס  נולדה בעיירה איקיקה אשר בצפון צ’ילה, בשני למאי 1929 לדוד מאכליס יליד ז’מרינקה שבאוקראינה ולשרה מויסף ילידת סנקט פטרסבורג שבקיסרות הרוסית, אשר היגרו לדרום אמריקה כדי להימלט מרדיפות היהודים בתחילת המאה ה20.

לרוסה היו עוד שלושה אחים: יצחק, חיים וגוסטבו הצעיר.

סבתא שרה נפטרה ממחלה כאשר הילדים היו עדיין קטנים. סבא דוד החליט לעבור לבירה סנטיאגו כדי לשפר את תנאי חייהם ועתידם. הילדים נשארו לטיפולם של דודים אחרים שגרו בבית הגדול שלהם. כאשר האבא התארגן, הם הצטרפו אליו בבית שמצא בסנטיאגו שהיה גדול ומסודר. סבא דוד מצא עבודה כמנהל חשבונות במפעל הרהיטים של האדון קיבליצקי.

הילדים גדלו והתבגרו, רוסה למדה בבית ספר מקצועי לבנות והצטרפה לצוות המשרד של קיבליצקי בתור מזכירה.

רוסה הצטרפה לפעילויות של קבוצה של צעירים יהודים שם הכירה את מיכאל שהיה לאהבת חייה.

ב1948 עם פרוץ מלחמת העצמאות, מיכאל, אשר עשה שירות צבאי מקוצר של סטודנטים, גוייס ועלה עם קבוצה גדולה של צעירים כמוהו שנלחמו במסגרת הפלמ”ח.

כשנה אחרי, רוסה הצטרפה לגרעין השלמה לקיבוץ כיסופים ועלתה לארץ והגיע להכשרה בקיבוץ נען. באותו זמן מיכאל השתחרר מהשירות ועם עוד כמה חברים הצטרפו לאותו גרעין.

כעבור שנה הגרעין התפרק וחלק מחבריו עברו להקמת קומונה בירושלים. רוסה ומיכאל נישאו ודוד נולד. התנאים היו לא פשוטים עבור צעירים עירוניים מצ’ילה והמשפחה הקטנה חזרה לצ’ילה. שם נולדו שמואל ואלון.

מיכאל מצא עבודה במסגרת עסקי המשפחה ורוסה נשארה בבית לטפל בעניינים השוטפים. הייתה פעילה במסגרת הקהילה היהודת כמזכירה ראשית בקליניקה של הקהילה שפעלה על בסיס התנדבותי עבור מעוטי יכולת. שם רוסה ממש פרחה.

בסביבות שנת 1961 מיכאל פגש והתחבר אל שליח התנועה, חברנו גיורא בן יהודה ז”ל, אשר ראה הזדמנות לעלות ארצה את רוסה ומיכאל לאחר שהם הביעו את רצונם לשוב לקיבוץ בישראל.

וכך, בתחילת 1963 המשפחה עלתה על אניה שתביא אותם לארץ, ומנמל חיפה ישר לקיבוץ חצור.

אחרי האולפן לעברית רוסה עברה בין עבודות ותפקידים והראתה יכולות מרשימות עבור צעירה שלא ידעה לבשל, לתפור ולא כלום. היא כן ידעה לסרוג סוודרים בעלי עיצובים מרשימים.

רוסה הייתה יושבת ראש המשפחה וניהלה אותה ביד רמה, כולל את המשפחה בצ’ילה, אשר לא הזיזו בלטה בלי להתייעץ איתה.

עברו השנים, רוסה פרשה לפנסיה, התבגרה וגם הזדקנה והיא כל הזמן במרכז העניינים, עד אשר הוכרעה ואיבדה את הקשר עם הסביבה ושקעה בעולם שלה. היא  נפרדה מאיתנו בשקט באמצע הלילה.

יהי זכרה ברוך

יש ללחוץ על התמונות על מנת להגדילן