נולדה בורשה, פולין 
עלתה ארצה בשנת 1937
נפטרה בקבוץ חצור, ישראל 

בתם של רבקה וברוך דיאמנט
אשתו של אריה 
אמם של יעל, ברוך ורפי

קורות חיים:

רחל נולדה בורשה ב- 25 בינואר 1919. בת למשפחה יהודית מושרשת בחיים ובתרבות של העם. אבות ההורים אדוקים היו, שומרי מצוות, ואילו הבנים והבנות השתתפו באופן פעיל בתנועה הציונית והסוציאליסטית. אחיו של אבא היה ציר בקונגרס הציוני הראשון בבאזל. אחיה ואחיותיה של אמא עלו ארצה בעלייה השנייה והשלישית.
רחל, הבת הצעירה והיחידה במשפחה, אהובה ומטופחת היתה על ידי ההורים והאחים. האווירה בבית לאומית היתה, אולם חופשית מעול הדת, דבר נדיר בזמנים ההם. הילדים קיבלו חינוך עברי, ומשחר ימיהם נתקשרו בחיי היישוב ע”י מכתבים וביקורים של שליחים מארץ. במשך הזמן הצטרפו לתנועת השומר הצעיר. לא היה צורך במרד הבן: ההורים הבינו והסכימו. האם, שדאגתה ומסירותה לשלום ילדיה היו ללא גבול, ידעה להתגבר על חששותיה, ולא התנגדה להשתתפותם במבצעים השונים של התנועה – טיולים, מחנות קיץ וחורף, שלא תמיד היו מסודרים ומאורגנים כראוי. את החיים במחנות אלה היה אבא מכנה בצחוק בשם “עריכת גלות”.
לאחר סיימה את חוק לימודיה בבית ספר עברי תיכון “יהודיה” נתקבלה רחל לביה”ס החקלאי של חנה מייזל בנהלל, ועלתה ארצה באוקטובר 1937. עד מהרה נקלטה בחיי הארץ. במשך השנתיים של ולימודים בנהלל רכשה ידיעה וניסיון בענפי החקלאות השונים.
זמן קצר לאחר שעזבה את נהלל פרצה מלחמת העולם השניה. הקשר עם המשפחה בחו”ל נותק. בשורות איוב הגיעו מעבר לים, מן הגולה המתבוססת בדמיה. ורחל, מפלסת לה את דרכה בחיים בתקופה קשה ומרה זו ולבה מלא חרדה.
לאחר חודשים מספר של עבודה בפינת השומרים בשייך-אברייק הצטרפה רחל לקיבוץ הארצישראלי ג’ בראשון לציון. מאז קשורים היו חייה בדרכו והתפתחותו של קיבוץ זה, שמפוזר היה במשך שנים רבות בפלוגות שונות ברחבי הארץ, מבית גן בגליל התחתון לגבולות בנגב.
קלת תנועה היתה רחל. אהבה לטייל ולשוטט בארץ לאורכה ולרוחבה. כך הגיעה לעמיר, בחורף ראשון להתיישבותו של הקיבוץ בעמק החולה, ברכבה מחלסה – היא קרית שמונה של היום – מרחק 13 ק”מ באדמה ביצתית, דרך כפרים ערביים. לאחר שכבשו בנות-הברית את סוריה מיידי שלטונות וישי והשמירה בגבול הסורי-ארצישראלי לא היתה קפדנית ביותר, השתתפה רחל בשני טיולים לחרמון והצליחה להפעיל ולהגיע לפסגת ההר.
רחל האמינה בדרך הקיבוצית וידעה להגשימה בקנאות וללא פשרה. בכל תהפוכות העיתים המשיכה דרכה בפשטות ובביטחון. שנים רבים התמידה בעבודתה בחקלאות. בקיבוץ מילאה תפקידים שונים שנדרשו ממנה: מזכירות, הנהלת מטבח, סידור עבודה וכו’.
בשנים האחרונות עמדו במרכז חייה שאלות הטיפול והחינוך של הילדים. הבנים גדלו והתגברו על מחלות הילדות ורחל הכינה תכניות של השתלמות ועבודה בעתיד – כשתהיה שוב קלת תנועה.
ולפתע בא היום המר והנמהר, ובזמן שהיא בילתה עם ילדי הקיבוץ על שפת הים ניתק גל אכזר את פתיל חייה – והיא בעצם פריחתה.

חנניה