נולדה באלכסנדריה, מצרים 
נפטרה בקבוץ חצור, ישראל 

בתם של ג’נין ופליקס גרין
אשתו של לובקה ז”ל
אמם של עודד ז”ל, אלונה, יואש ז”ל ואבישי

קורות חיים:

רחל נולדה ב – 1915 באלכסנדריה למשפחה יהודית ציונית, בשם מרי-לואיז גרין. אביה פליקס, שימש יועץ חקלאי לעיריית אלכסנדריה והיה מקורב לחוגי השלטון. שנה וחצי אח”כ נולדה אחותה ז’קלין. בנעוריה הצטרפה לתנועת השומר הצעיר ובסיום התיכון החלה בלימודי משפטים. החל מ- 1925 ערכה מספר ביקורים בארץ ונקשרה לנופיה. בספרה “מצריים שלי” מתארת רחל כיצד הוקסמה משמיעת מעלליהם של אנשי “גדוד העבודה” וגמרה אומר בנפשה לעלות. בדרכה האופיינית, ביקשה רחל להפנות עורף לחיי המותרות, להתיישב בקיבוץ ולעבוד בחקלאות.
באחד מביקוריה בארץ פגשה את מכבי מוצרי, בן למשפחת מני הירושלמית, ובשנת 1935 הזוג נישא. מרי- לואיז החליפה את שמה לרחל, בהשראת המשוררת הידועה, ועלתה לארץ בעקבות בעלה. עד – 1937 מכבי היה ממפקדי “ההגנה” הותיקים ומראשי הפו”ש.
רחל ומכבי הקימו משק לגידול ורדים, במושב תל-צור בשרון ובשנת 1937 נולד בנם הבכור עודד.
חיי השלווה נקטעו באחת, כשמכבי זומן לפקד על פלוגת נוטרי החוף של “ההגנה”. זמן קצר אח”כ התגייסה רחל ל”הגנה” ושימשה מדריכת אלחוט. בשנת 1940 נולדה בתם השנייה אלונה.
כשהוקם הפלמ”ח בשנת 1940- גויס מכבי למנגנון הקבע והמשפחה עברה בעקבותיו לחיפה ואח”כ לירושלים. בירושלים עבדה רחל כמזכירתו של חיים הרצוג במחלקה המדינית. ב-1946- מונה מכבי לשלישו של מפקד ההגנה יצחק שדה, ובין המשפחות נוצרו קשרי ידיות קרובים. בפרוץ מלחמת העצמאות מונה מכבי למפקד ליווי שיירות הרכב בקו ת”א ירושלים, ובאפריל 1948 הוא נפצע ומת מפצעיו.
מותו של מכבי הכה קשה במשפחה. רחל החליטה להמשיך בדרכו והתגייסה לצבא. היא שימשה מזכירתו של יגאל אלון (מפקד חזית הדרום) ומאוחר יותר עברה קורס קצינות והמשיכה במסלול צבא הקבע.
בשנת 1953 פגשה רחל את איש האשכולות לובקה סטרנין, והחליטה להשתחרר מהצבא ולעבור להתגורר עימו בקיבוץ חצור. ללובקה היה בן מנישואים קודמים, גבי, ובשנת 1955 נולד בנם המשותף הראשון-יואש. לאחר חמש שנים נולד לזוג בן נוסף- אבישי.
השכול והיגון לא עזבו את חיי רחל לאחר מות בעלה הראשון, בשנת 1964 נפטר בנה הבכור עודד ממחלת הסרטן. עודד, אז סטודנט לפסיכולוגיה באוניברסיטת סטנפורד, נישא זמן קצר לפני מותו לחברתו ויויאן. בימים הראשונים של מלחמת יום הכיפורים נהרג יואש והוא רק בן 18. נדמה כי מותו של יואש, בעודו רק נער היה קשה במיוחד עבור רחל.
רחל נודעה בידיעותיה הנרחבות ובזיכרונה המופלא, ובשנת 1968 היא כתבה את סיפרה הראשון “מצרים שלי”. עד שנות ה-90 ראו אור ארבעה ספרים נוספים פרי עטה.
בשנת 1990 נפטר לובקה וביתה של רחל התרוקן באחת. למרות קשיי החיים והגיל היא הקפידה תמיד להישאר חיונית וראתה בנסיעות במונית נהנתנות בורגנית בזויה.
רחל היתה אחת מאותן נשים שאישיותן וחייהן היו נועזים יותר מכל רומן.
במותה ראוי לומר בכנות כי היתה אחת מסוגה והותירה אחריה חלל שלא יתאחה.